המקום שבו המסיבה כבר נגמרה (תמיד)

נדיר שאדם נכנס לרוקוקו בכוונה. רוב האנשים תועים אליו מרחוב אלנבי בחיפוש אחר מקום סמוך ומהוגן יותר – לוציפר, קוקיז או טיילור מייד. כדי לעמוד על תהומות החרדה האנושית יש לחזות פעם אחת לפחות בפניו של אדם שביקש להגיע לקוקיז אך נקלע לרוקוקו: בגדי הכותנה המהודרים מתהדקים על הגוף כתחפושת פוליאסטר לפורים, ופניו כאילו חזו בהוצאה להורג שהשתבשה. מנקודת ראותם של יושבי המקום כבר הפכו התועים למחזה שגור ויומיומי. הם מכונים בשאילה מיטונימית "ימינה וימינה", כמאמר התדריך שעליו יש לחזור שוב ושוב, ערב אחר ערב, כדי להשיב את הצבע לפניהם.

עוד כתבות שיעניינו אותך:
8 טיפוסי לילה שאפשר למצוא בכל בר תל אביבי
ככה נראים הבליינים הכבדים ב-4 בבוקר
בחן את עצמך: עד כמה אתה מטונף?

רן אורן ברוקוקו צילום: יולי גורודינסקי

אף אחד לא תמה על פערי הציפיות. מובן כי מי שרוצה להגיע למסיבה בזמן לא בוחר ברוקוקו. שם המסיבה כבר תמיד נגמרה, הדי.ג'יי כבר הלך הביתה, הכוסות של החצי נגמרו והרמקול הפינתי התפוצץ. אולי נגמרה המסיבה עוד בסגירת ריף ראף, הגלגול המוצלח ביותר של המקום, שנישל את תת התרבות האנגלופילית מבכורתה והפך אותה מאדם של "אין מוצא" לאדם של "היכל התהילה". אבל אדם המזדקן, המצלם עצמו בלא מבוכה ממיטת בית החולים, נראה חביב ומפוכח בהרבה מדמותו עמוסת השקרים ככוכב פופ. לכן הבחירה לצאת לרוקוקו היא בחירה לאחר למסיבה במפגיע – ליהנות מהפורענות המתאפשרת רק ברגעי הדמדומים והשקיעה, גם כאשר היא מסתכמת בלא הרבה יותר מהתמוטטות עצבים של אחד הלקוחות.

הרוקוקו. צילום: גיא נחום לוי

שנים אחרי שמת הצליח הרוקוקו להשתמר כרוח רפאים הרודפת את רחוב אלנבי בלילות. רוח רפאים בלתי מתקבלת על הדעת של בר לא סטרילי, חף מקוקטיילים או מנות צד, שבו עובד עשוי להכריז על סגירה מוקדמת סתם כי בא לו ללכת לאלפאבית. כשמרחוב אלנבי לא יישאר דבר זולת מזנוני פופ אפ וברי קוקטיילים המשייכים עצמם למטרופולין מדומיין בשם TLV, תוסיף הרוח לעקוב אחר יושביהם האדוקים ולעשות להם "בווווו!" מאחורי הגב.

רוקוקו, אלנבי 99 תל אביב, 5347719־077

[interaction id="5ae831d3bb82b971f7e3098e"]