המסיבו הוא ליין המסיבות המסקרן ביותר בעיר

חמישי האחרון בנובמבר. ליין מסתורי בשם מסיבו (ברוסית – רחבת פוגו) חשף את הלוקיישן – מחסני הוניגמן הנטושים ברחוב הש"ך 9. אחרי שעברתי שער ברזל וחצר אורבנית רחבה, נכנסתי לאולם הגדול היישר למפגזה ארטילרית של הדי.ג'ייז יוגג ופרעה. מאות טכנואידים רקדו לצלילי הירי של הבייס דראם, הרבה מהם עולי ברית המועצות לשעבר בלבוש שחור ומשקפי שמש. היפים והלא נכונים הנכונים. הייתה שם תחושה של מסיבה מכוננת, של שבירת ההגמוניה של האלפא־ברקפסט־בלוק, של חזרה לרייבים המוניים. “הכל התחבר טאק טאק טאק טאק טאק", נזכר המפיק של מסיבו, ש', “כולם באו לראות את המומנטום, משהו חדש". “הייתה אנרגיה של ללכת לשם והגענו והיה כזה וואו", מסכימה שותפתו ד'.

מסיבו, ליין המסיבות הפועל בעיר כבר קרוב לשנתיים, מנענע לפתע את סצנת המועדונים של תל אביב. הם מצליחים ליצור אירועי טכנו גדולים שמשלבים בין שמות מוכרים לכישרונות חדשים, לארח די.ג'ייז ממדינות חבר העמים לשעבר ולמשוך קהל אדג'י של רייברים ותיקים וילדים מגניבים כאחד. כמיטב מסורת הטכנו, מפיקי מסיבו (במלעיל) מעדיפים להישאר בעילום שם. ד' (27) נולדה באוקראינה ועוסקת בדוגמנות, בעוד ש' (29) הוא די.ג'יי שנולד בבלרוס. שניהם נמצאים כבר כמה שנים בחיי הלילה ונפגשו במסיבת בית. לפני כשנתיים הם החליטו ליצור אירוע משלהם והרימו רייב של 50 איש בבית המידות בלילינבלום. מאז הם גדלו למסיבות של 600 איש ומעלה ונעזרים בצוות של 40 איש, חלקם בהתנדבות. אחרי שהם יצאו לסיבוב בבלוק (“הייתה לנו פוזיציה שאנחנו לא עושים אנדר דה קלאב, אבל אתה יודע, יש מקרים יוצאי דופן", טוענת ד'), הם יחזרו בחמישי (25.7) לארט קלאב.

מסיבו. בגדים שחורים ומשקפי שמש. צילום: מייק איבניצקי

בעצם אתם פתחתם את הארט קלאב?

ד': “כן. ש' ראה את הלוקיישן. במשך שבועיים הוצאנו משם זבל תעשייתי".

ש': “זה היה מפעל של הוניגמן".

ד': “לקחנו את הבובות שעליהן היו תופרים שמלות ופינינו אותן".

ש': “בנינו את העמדה והרבה משטחים".

למצוא לוקיישן למסיבות זה הדבר הכי קשה.

ש': “רצתי שם כל רבע שעה לשער כדי לשמוע את הסאונד, שלא יזמינו משטרה".

ד': “אני הייתי עם מכשיר קשר בבניין מגורים ממול, בקומה החמישית. ברגע שהוניגמן עזבו, נשארו במחסן מלא מוטות של בד. חתכנו אותם למלא חתיכות והכנסנו לתוך הסאב, והפעילו את הסאונד ובדקו אם אני שומעת מהבניין הסמוך. איש הסאונד שלנו גאוני, בלעדיו הייתה באה משטרה. זה מין מוסך כזה, הכל ברזלים. הקיר היה פתוח, בעצם לא היה קיר! חור עם ברזל. אם היה שם פידבק, אחרי עשר דקות היתה באה משטרה".

ד' ו־ש' גם הם מנגנים אבל לא במסיבות שלהם: "אנחנו לא רוצים לפרסם את עצמנו בתור ד.ג'ייז. רוב האנשים עושים מסיבה בשביל לנגן בה, בשביל שישמעו אותם. אנחנו מעדיפים לדחוף את התוכן ואת השמות החדשים, אלה שלא תמיד נותנים להם גישה. יש אנשים מאוד מוכשרים שמאוד רוצים לנגן, אבל בגלל שיש פה שלושה־ארבעה קלאבים ויש להם הרזידנטים שלהם, אין לאנשים האלו לאן להידחף".
במסיבו הקרוב יהיה ליינאפ מקומי בלבד, אך בדרך כלל תמצאו אצלם יבוא אלקטרוני ממזרח אירופה. “אנחנו בונים גשר בין מדינות ברית המועצות לשעבר לישראל", מספרת ד'. “אנחנו מעיפים לשם את המקומיים שלנו, ואת האמנים משם – מגיאורגיה, רוסיה, אוקראינה וכל המדינות האלה – אנחנו מביאים אלינו. זה מין חילוף בין אמנים. קוראים לזה טכנו־גשר בין אמנים צעירים, ולא רק. אנחנו עובדים ללא ספונסרים, ללא שום דבר, הכל בכוחות עצמנו, רק כדי לקדם את האהבה למוזיקה".

בסוף אוגוסט יביאו מסיבו די.ג'ייז ישראלים לאוקראינה, ועוד השנה הם מתכננים להגיע גם לארמניה ולגיאורגיה. “בטביליסי קיבלנו עכשיו קרקס", מספרת ד', “למלא את הדבר הזה ללא ספונסר בסאונד, זו המשימה הבאה שלנו, וגם להוציא משם את הריח של החיות. נקווה שהדי.ג'יי יהיה כל כך טוב שאנשים לא יסבלו".

או שהאנשים יתלבשו כמו חיות.

ד': “לגמרי, גם זה קונספט. יש לנו שם אקרובטים של דראג שואו בתקרה, זה הולך להיות אחד הדברים המטורפים".