לפי המסלול של קו 9, נראה שהוא מנסה לנער מעליו מעקב משטרתי

קו 9, תחנת מוצא: רידינג, תחנה סופית: הטייסים. תחנת עלייה: רבנות תל אביב בואכה לסקוב 13:15

לכבוד החזרה ללימודים החלטתי לעלות על קו 9. למי שלא יודע, קו 9 הוא קו התיכונים. הוא עובר בין בתי הספר התיכון בעיר. למעשה הוא עובר בין כל הדברים בעיר. המסלול של קו 9 נראה כאילו הוא מנסה לנער מעקב משטרתי. בחיים שלי לא ראיתי אוטובוס שמחליף כל כך הרבה כיוונים.

לי עצמי אין ילדים. כי אני נזהר. אז אין לי מושג מתי בדיוק אני צריך לעלות על האוטובוס כדי לקבל את מלוא החוויה של היום הראשון ללימודים. כמובן שלא יכולתי להתקשר לבית ספר ולשאול "שאאאלום, תגידי לי בבקשה, מתי ילדים מסיימים היום ללמוד?" כי מקבלים על זה כלא. לכן אני מחליט ללכת לתחנה הכי קרובה של קו 9. הרבנות. זה גם סימבולי, כי שם הילדים האלה התחילו.

אולי הלימודים נגמרו מזמן, בכל זאת עירוני א'. כמה זמן לוקח ללמד תודעת שירות נמוכה והכנה לשיחות על קו פרודוקציה בתדר?

התחנה ריקה מילדים. אני משקיף מאוכזב על הרבנות. יוצאים משם רק אנשים עצובים או אנשים שמשלמים להם. סליחה על האנטישמיות. מיותר לציין שבתחנה לא היתה אווירת השבוע הראשון ללימודים. יותר מזה, היה ווייב של מזונות. קו 9 פתאום לא היה נראה כמו הקו המושלם ליום הזה. אני מחליט ללכת ללכת ברגל לתיכון הכי קרוב ולראות על איזה קו הם עולים.

התיכון שבחרתי היה עירוני א'. בית הספר הכי תל אביבי שאני מכיר. אני יודע שיש גם את גימנסיה הרצליה, אבל אני פשוט לא מצליח להתמודד עם השם. תחליטו. הולך ברחוב, מיוזע, ממהר ומחפש ילדים. כמו פרדטור. אם אתם שואלים איך נראה אדם שצריך לעצור אותו – ככה.

אני מגיע לתחנה שליד בית הספר איפה כל הילדים המסריחים האלה שאני כל היום שומע עליהם בפייסבוק שלכם?! סליחה. היה חם. אני מתחיל ללכת לכיוון בית הספר לבדוק מה קורה. אולי הלימודים נגמרו מזמן, בכל זאת עירוני א', כמה זמן לוקח ללמד תודעת שירות נמוכה והכנה לשיחות על קו פרודוקציה בתדר?

תוך כדי הליכה אני מבין שאני עומד לשאול את השומר על איזה קו אוטובוס ילדים אוהבים לנסוע אחרי הלימודים. אני מסתובב ומתחיל לחזור הביתה. אני לא מתכונן לכתוב ביקורת תאי מעצר. בטח לא בתנאים האלה. פתאום צלצול. הילדים יוצאים בריצה מבית הספר. אף פעם לא הבנתי את זה. לאן הם רצים? אין להם שום דבר בחיים שלא יכול לחכות חמש דקות. או שנה.

אני מחליט לחזור לתכנית המקורית והולך לתחנה הקרובה. הנבלות עולים על קו 9.אני לא מאמין. בסוף באמת היה הכי טוב ברבנות. משפט שלא אמרתי מאז שחזרתי בשאלה. אני עולה על האוטובוס. על הקו עצמו היו די הרבה תיכוניסטים. לא ברור לי מאיפה הם הגיעו, אבל ככה זה ילדים. האוטובוס בסדר. לא חדש, לא יפה, הכי סתם שיש. כמו בית של הורים לילדים קטנים. הכל פונקציונלי. אין טעם לקשט, הם ממילא ישברו הכל.

במרכז האוטובוס עומד הומלס עם עגלת בקבוקים קשורה. זה תמיד מבלבל אותי. לאן אתה נוסע? זה לא סותר את כל הרעיון של להיות הומלס? האוטובוס קצת צפוף, אבל עדיין שקט. קו 9 ממשיך לנסוע בשתי וערב, כאילו הוא איבד משהו בעיר והוא חייב למצוא אותו.

בכל תחנה מצטרפים עוד ועוד תיכוניסטים מבתי ספר שונים. אחרי חמש או שש תחנות נהיה צפוף בטירוף. אולי 40 או 50 ילדים באוטובוס. נהג אחד. אין סייעת. רעש, לא מקשיבים, אין יחס אישי, לדעתי כישלון של משרד החינוך.

האוכלוסייה מגוונת מבחינה גילאית. אני נזכר שגיל 12 זה גיל מצחיק. הם כמו פופקורן. בום מתחלף הקול, בום הם קמים בבוקר והם הענק הירוק. כיף. חמש ילדות עולות. ארבע מהן קטנות עדיין ואחת מהן גרושה בת 38, מטר תשעים, מעשנת פאלמאל. לכל הילדים יש נעלי ספורט. כשאתה קטן, ספורט זה משהו שיכול לקרות לך בלי שתכננת. התלבושת האחידה מבדילה בין בתי הספר. אני שם לב שהילדים מדברים רק עם ילדים שלובשים את אותם המדים שלהם,גם אם הם לא מכירים אחד את השני. הם באותו צבע. עם צבעים אחרים הם לא מתערבבים. ומה שבאמת מוזר זה שרוב החולצות סתם לבנות. זאת אפליה על בסיס לוגו.

האוטובוס נוסע ברחוב משה דיין. עובר מול אלוף הפלאפל. הוא סגר. כנראה שהוא לא היה אלוף הפלאפל

הילדים מתנהגים יפה רוב הזמן. הם קמים לכמה זקנים. חוץ מלזקן אחד. יש לו עגיל. מבחינתם, אם רוצה להראות צעיר אז שיעמוד. יש לכם קעקועים? חכו שתזדקנו, אתם תשלמו על זה. האווירה באוטובוס טובה. השבוע הראון  ללימודים. נראה שהם שמחים לחזור, לראות את החברים שלהם. אז תלכו קיבינימאט אם כל כך כיף לכם בית ספר! למה הרסתם לנו את החיים עם הלהיות בכל מקום עכשיו חודשיים?!  בכל מקרה עדיין חם. המזגן לא משהו, אבל יש דיבור רציני שוועד הורים יעשה מגבית. ילד אחד מתיכון עירוני א' אומר בקול רם, "מי שאל איך אומרים סרום בעברית? כי אומרים נסיוב". אף אחד לא שאל. עוד קבוצת ילדים עולה, לפי הלוגו על התלבושת זה עירוני נ', ל' או שיבר של צינור ביוב 5 צול.

כמה זקנים מנסים לרדת בבית גיל הזהב, אבל האוטובוס כל כך מלא בתיכוניסטים שהם לא מצליחים לרדת. אני תוהה אם יש פה איזה לקח לחיים. הילדים מתחילים לצרוח "נהג" והוא פותח את הדלת במהירות לפני שהם יזרקו עליו מטוסים מנייר וירקו עליו עם טוטו. עולים נערים מתיכון אורט. הם נראים קצת יותר עייפים וקצת פחות שמחים מהאחרים. כאילו מערכת החינוך מכינה אותם לחיים האמיתיים.

ילד אחד מתיכון אורט אומר בקול רם "ילד!" מצביע על ילד אחר ומוסיף "נכון הוא נראה כאילו אמא שלו זונה?" גם הפעם אף אחד לא שאל. הילדים מתחילים לרדת, לפי התיכונים. קודם כל עירוני א'. הם במרכז. די מהר אין אותם יותר. אבל יש אחרים. האוטובוס נוסע ברחוב משה דיין. עובר מול אלוף הפלאפל. הוא סגר. כנראה שהוא לא היה אלוף הפלאפל. השכונות נהיות פחות ופחות מרכז ויותר ויותר לא מרכז. עדיין יש קצת אורט, קצת עירוני ט'. (מסתבר שהלוגו עם הצינור ביוב זה ט'). וזהו. כשאנחנו מגיעים לנווה אליעזר וכפר שלם, כבר אין אותם יותר. כנראה שזה לא מקום לילדים.

קו 9

מחיר – 5.90, יקר בשביל מנת ילדים.

צפיפות – לא יודע מה בנט אמר, אבל יש יותר מדי מהם במקום אחד.

עוצמת מיזוג – חם מדי וזה עושה חצ'קונים.

אוכלוסייה – סינמה סיטי בשישי בערב.

נסיעה – חלקה ומהירה.

עצירה בתחנות – הצלצול הוא בשביל הנהג, לא בשבילכם.

אווירה – הפסקה פעילה.

עיצוב פנים וציוד נלווה – אם הייתה טיולית היו שולחים.