מזוקני פלורנטין שימו לב: המספרה של ג'ונסון הגיעה לשכונה

באמצע העשור הקודם, עת הייתי בצבא עם זקן עבות ולא מטופח, התחילה להגיע לאזניי השמועה על המספרה בחולון שכל מזוקן חייב ללכת אליה: ג'ונסון. מאז ועד היום כבשו מספרות הגברים, או בשמן הטרנדי יותר "ברבר שופס", פינות רבות ברחבי העיר (והארץ). עכשיו, מגיע לעיר הגדולה גם טל ג'ונסון, ממבשרי הטרנד, עם מספרה חדשה בפלורנטין.

חדש בשכונה. מספרת ג'ונסון בפלורנטין. צילום: לירון רודיק

קשה לפספס את החנות עם הקיר העצום שצבוע בצבעים פסיכדליים והאות J שמופיעה עליו כמה עשרות פעמים. עוד לפני שפותחים את הדלת אפשר לשמוע את המוזיקה הרועשת, לא כזאת ששומעים בדרך כלל במספרות – רוק על כל סוגיו והרבה אינדי. "אנחנו מחוברים לדראם אנד בייס ואנחנו בהיפ-הופ", מסביר טל ג'ונסון. "רוב הזמן אנחנו שומעים פה פלד. לפעמים בבוקר אנחנו שמים ג'ורג' מייקל, משהו כזה גס".

למרות שהמקום עמוס בפרטים, ככל שנכנסים פנימה כך מרגישים כמה מרחב יש בו. את הקירות מעטרים קרשי סקייטבורד מפורקים, פסלים בצורת גולגלות של חיות, ספרים מכל מיני תחומים כולל קומיקס של וונדר-וומן וספר על יצירותיו של בנקסי. ממול לדלת יש דלפק ולידו על הרצפה מונחת טלוויזיה ישנה שדלוקה על רעש לבן, ועליה כתוב משפט שחוזר על עצמו: "חולון זה אטלנטה". לפי ג'ונסון, זוהי שורה מתוך שיר של להקת טראפ חולונית בשם "חולון אימפריה". 

ספרי אמנות וגיטרות. מספרת ג'ונסון בפלורנטין. צילום: לירון רודיק

חולון זה אטלנטה? מספרת ג'ונסון בפלורנטין. צילום: לירון רודיק

הפתיחה המחודשת בתל אביב מסמנת עבור ג'ונסון גם חזרה למקורות: "לא מצאתי מקום ראוי בחולון ורחוב בנבנישתי קרץ לי כי גדלתי פה. המשפחה שלי עדיין נמצאת פה בסביבה בכל מיני מקומות, להורים שלי היו עסקים ברחוב הזה במשך הרבה שנים. זו סגירת מעגל אחושילינג. מהויטרינה שלי אפשר לראות את העסק שהיה לאבא שלי". 

האווירה הפלורנטינית באמת מרגישה הולמת עבור המספרה הצבעונית. כולם מדברים עם כולם ויש קצת הרגשה שהעובדים מבלים ביום כיף ולא בעבודה. "אני לא באמת הולך לעבודה. אני הולך למספרה, אני לא באמת עובד עכשיו, אני מספר. אני עושה את מה שאני אוהב. אני אוהב לנסוע על רולר אבל אין בזה כסף וצריך להתפרנס, אז הדבר השני שאני הכי אוהב הם מספריים. מגיל 15 אני בתוך מספרות, עכבר מספרות כזה. את המקצוע עצמו התחלתי ללמוד רק אחרי הצבא, למדתי במלא אקדמיות בעולם".

גם בנות מוזמנות. מספרת ג'ונסון בפלורנטין. צילום: לירון רודיק

היום מפעיל ג'ונסון אקדמיה משלו ששוכנת בקומה השנייה, מעל המספרה. כשעולים למעלה יש משרדון קטן, ומאחוריו חלל לימודים שלם שמכיל כסאות, תמונות של זקנים וראשים של בובות ראווה שעליהם מונחות פאות של שיער וזקן לצורך אימון. "אני גם קריאייטיב דיירקטור במותג בינלאומי שמשווק ב-56 מדינות ופרזנטור של מותג של מספריים שמאוד חזק ביפן, מיזוטני. עכשיו אני עושה חיבור עם מותג סופר שווה של ציוד למספרות ומכונות תספורת, גם בו אשמש כסוג של פרזנטור".

איך תרצה את הזקן שלך? מספרת ג'ונסון בפלורנטין. צילום: לירון רודיק

ואיך תרצה את השפם? מספרת ג'ונסון בפלורנטין. צילום: לירון רודיק

בנוסף לכל אלה הוא גם יוצר תוכן ומייעץ לעסקים, ובכלל נדמה שהוא השקיע את כל חייו בפיתוח המפעל של טל ג'ונסון. אולי זה לא כל כך הוגן להגיד מפעל, מאחר ובמפעל אתה מצפה לרמה מסוימת של ניכור, וכאן במספרה כולם מקבלים יחס של חברים. "אנחנו לא מגדירים את הלקוחות שלנו כלקוחות אלא כחברים. אני לעולם לא אומר 'תראה הנה לקוח שלי', אלא 'תראה הנה חבר שלי'. זה הרבה יותר נחמד. אנחנו בכלל לא תל אביב, אנחנו מאטלנטה". 

למרות שהמספרה התפרסמה בזכות תספורות הגברים שלה, ג'ונסון התחיל בתור ספר לנשים וכלות ואפילו היה מאפר במשך תקופה. "אנחנו מתמחים בשיער קצר. מסתפרות אצלנו הרבה נשים מהקהילה ונשים שמעדיפות שיער קצר". המיומנות הבלתי ניתנת לערעור של ג'ונסון היא לא הסיבה היחידה עבור נשים ללכת להסתפר אצלו, אלא גם המחיר. "לאישה שמסתפרת קצר במספרות לוקחים 200 ש"ח, אצלנו זה 100 ש"ח. למה שאישה שמסתפרת בתספורת קצרה תשלם יותר כסף ממה שגבר משלם על אותה תספורת?" (קחו בחשבון שכל הליך מלבד תספורת נוסף עלול לייקר לה את העלות בכמה מאות שקלים, לגברים ולנשים כאחד).

כולם חברים. מספרת ג'ונסון בפלורנטין. צילום: לירון רודיק

המספרה של ג'ונסון, בנבנישתי 17. להזמנת תור