"המסתנן" הוא דרמה מיומנת בסגנון שנות ה-70

הוליווד מרבה להפיק סרטים בדיוניים בנוסח “ג'ייסון בורן" שבהם סוכנויות החוק האמריקאיות – FBI ,CIA ושאר ראשי תיבות – לא מתפקדות כראוי; בצד סרטים (“ארגו", למשל) המבוססים על סיפורים אמיתיים שעל פיהם אותן סוכנויות תפקדו להפליא. כך יוצא שהפרנויה פיקטיבית ודווקא המציאות מספקת כדור הרגעה. “המסתנן" הוא סרט “אנחנו בידיים טובות" שכזה. הוא מבוסס על ספרו של סוכן המכס רוברט מזור, שבשנות ה־80 התחזה לאיש עסקים וחשף רשת משורגת של הלבנת כספים עבור קרטל סמים קולומביאני.

בריאן קרנסטון, בתפקידו המשכנע ביותר מחוץ ל"שובר שורות", מגלם איש משפחה המאוהב באשתו. עקב מסירותו למטרה והנאתו הרבה מהמשחק הוא מסרב לבקשתה שיפרוש, אך הוא אף פעם אינו נכנע לפיתויים הרבים המוצעים לו – ככה זה כשסרט מבוסס על האוטוביוגרפיה של גיבורו (החתום גם כמפיק). זה הופך את הגיבור לפחות מעניין, אך גם כך הסרט מספר סיפור טוב. ג'ון לגוויזמו מביא את האנרגיה הצלופחית שלו לתפקיד סוכן מסתכן, ודיאן קרוגר, שכישורי המשחק שלה הולכים ומשתבחים מסרט לסרט, סימפטית כסוכנת המתחזה לארוסתו של מזור.

בראד פורמן – שעבד עם תסריט שנכתב על ידי אמו – יצר סרט מיומן אך נטול עומק בז'אנר ה"נוהלי", המפרט שלב אחר שלב את מהלכי חדירתו של הסוכן לטבעות המקיפות את פבלו אסקובר, עד שמגיעה ההוראה לסגור את העסק. באופן אירוני, הסרט מסתיים בחתונה – סיום חגיגי האופייני לז'אנרים אחרים – אלא שבסופה הכלה מורידה את הטבעת מאצבעה ומכניסה אותה לתוך שקית ראיות, באחד הרגעים היותר קולעים בסרט.