ניוז דלי: המעדניות כובשות את תל אביב – והמחיר בהתאם

"אנשים אוהבים להביא הביתה אוכל של מסעדה ולהכין אותו", אומר רועי קינן מביאטריס, המעדנייה ההולנדית הוותיקה מרחוב רש"י שפתחה לאחרונה סניף שני ברחוב קינג ג'ורג'. בשני סניפי המעדנייה אפשר למצוא כ־100 סוגי גבינות הולנדיות, מטבלים, ירקות מוחמצים, כריכים המוכנים במקום, יינות ומוצרים נוספים המיובאים מהולנד כמו עוגיות ודברי מתיקה. "היום אנשים רוצים לשלם קצת ולקבל המון. לקנות גבינות ויין ב־60 ש"ח זה נגיש וזול ונשאר גם למחר. יש אצלנו איש שמטאטא את המדרכה כל השבוע אבל ביום שישי הוא נכנס וקונה", הוא מוסיף. הסניף השני של ביאטריס לא לבד – גל חדש של מעדניות שוטף את העיר ומציע לעצלנים ובעיקר לבעלי הממון – כי לא מדובר בקנייה כה זולה כפי שבעלי המעדניות מנסים לצייר זאת – את האפשרות לרכוש ארוחות שלמות מוכנות, מעדנים מיובאים או כריכים מושקעים.

עינב אזגורי (קפה נורדוי) פתח לפני שבועות אחדים בסמוך למסעדה את נורדיניו, מעדנייה קטנה המציעה קפה מושקע במיוחד, מאפים צרפתיים, עוגות וכריכי בגט ענקיים המוכנים במקום מדי יום ונמכרים לפי הסנטימטר. "אנשים עובדים קשה ופחות מבשלים בבית. הורה שמגיע הביתה אחרי יום עבודה וצריך להכין אוכל לילדים יכול לסגור את הפינה הזאת בכריכים לכל המשפחה. אין יותר טעים מזה", הוא אומר. "לפני 15 או 20 שנה קראתי ראיון עם רן שמואלי שאמר שלא משתלם להחזיק מעדנייה. היום אם ימכרו ציר בקר, יקנו אותו כי למי יש כוח להכין. המציאות השתנתה. גם אני לא רוצה לעבוד קשה ויסלחו לי כל הפודיז".

מעדניית ביאטריס (צילום: אנטולי מיכאלו)

גם אבי ביטון, שמפעיל את מעדניית סוליקה מזה כשנתיים וחצי, התרחב לאחרונה ופתח סניף נוסף במרכז שוסטר ברמת אביב. "המון שנים רציתי לעשות אוכל של מעדנייה. לאכול במסעדה זה יקר, מנה עיקרית עולה בממוצע שמונים שקל – במחיר הזה אפשר לקנות מנה לשני אנשים במעדנייה".

אבל פיזור המעדניות העירוני, הכולל גם סניף שלישי לבאשר מירושלים ומעדנייה ראשונה הנקראת הבייקריה של דוד ויוסף, שתיהן ברמת אביב, מראה שרובן ממוקמות באזורים האמידים של העיר, ואולי לא במקרה. התמחור, המוגדר בפי השפים "סביר", מתגלה לא פעם כגבוה, אפילו מאוד, אף שמבחינת המסעדן מדובר באופרציה פשוטה יחסית למסעדה שאינה כוללת צורך במלצרים ובשולחנות. מבחינתנו הלקוחות, מה שהתחיל מתוך רצון להתפנק אך לא להתפרע, יכול לטפס בקלות לחשבון של שלוש ספרות. ובסופו של דבר? אמנם אכלנו בבית אבל במחירי מסעדה ונשארנו עם הכלים בכיור. המחירים ממקמים את רוב המעדניות כתענוג לבעלי יכולת, ולכן לא מפתיע שהלוקיישן משחק תפקיד: מעדניות רבות ממוקמות בצפון העיר ואחרות – מגרב למשל – מסתמכות על סקר שוק מדוקדק שבחן את כוח הקנייה.

נורדיניו (צילום: אנטולי מיכאלו)

לשאלה האם יש קשר בין המצב הסוציואקונומי לפתיחת המעדניות משיב ביטון ש"אזור צפון תל אביב מתאכלס בהמון אנשים, קל להגיע ויש הרבה חנייה, זה קרוב לאיילון ולכביש 2 בשונה ממרכז העיר. מי שרוצה לקנות אוכל מוכן קונה במעדניות, זה קשור יותר לתרבות הצריכה. ברמת גן ברחוב ביאליק יש ארבע מעדניות ובאור יהודה יש מעדניות". אלא שמי שיתמחר באור יהודה כריך הרינג ב־41 ש"ח, כפי שראינו בצפון העיר, ימצא את עצמו עד מהרה בלי עסקים. בין שהמעדניות מיועדות רק לעשירי העיר או שהן אכן נגישות – השאלה הזו תישאר כנראה פתוחה. מה שבטוח הוא שהן כוח עולה והן כאן כדי להישאר.