המשרד הוא ביתך
את רוב שעות הערות שלנו אנחנו מעבירים במקום העבודה שלנו. אז לא עדיף שבמקום ערמות הניירת והמינימליזם העיצובי (כלומר קיר ריק שהדבקתם עליו את הציור של הילד) תשקיעו קצת בסביבת עבודה נעימה למראה? הנה כמה אנשים שהצליחו בזה
זה אף פעם לא נעים לחשב את זה, אבל כמעט 80 אחוז מזמן הערות שלנו אנחנו מבלים בעבודה. להוציא סטודנטים ופרילנסרים שעובדים מהבית ויכולים להישאר בפיג'מה גם מול המחשב, המשרד הוא למעשה הבית האמיתי של כולנו. ההשתלטות ההולכת וגוברת של האופן־ספייס (open space) על מקומות העבודה יוצרת מצב שבו רוב הזמן אנו חולקים את החלל עם קולגות שנכפו עלינו, ולא עם המשפחה שבחרנו לנו. הדרך לשמור על פינה של עצמיות היא לטפח את האשקובית הפרטית – אותו קיוביקל שממנו אנחנו אמורים להנפיק תוצרת משובחת עבור הבוס. לפיכך, יצאנו לחפש אחר הקיוביקל המושלם: את זה שבעליו הצליח להפוך לפנינה אסתטית שמתעלה מעט מעל אפרוריות היום יום. ובכן, נכשלנו כישלון חרוץ. בחיפושנו גילינו כי הקיובקל הממוצע מכיל את השילוב הנדוש: מחשב, עציץ מפלסטיק וטריי צבעוני במקרה הטוב, או סתם ערמת ניירות ותלתלי אבק במקרה הרע. באופן לא ממש מפתיע, האסתטיקה המשרדית הצליחה להתקיים רק בשני מקומות עיקרים: במשרדים שהיה להם מספיק כסף כדי לשכור את שירותיו של מעצב מצוין, ובמקומות עבודה שבעצמם עוסקים באסתטיקה ובורכו בעיניים ובידיים הנכונות, כאלה שיכולות להפוך גם חומרים זולים לממתק עיצובי. לכן אין פלא שתמצאו כאן מקבץ מרשים של מעצבים ואמנים לסוגיהם. כל שנותר לנו לעשות – לאנשי המשרד הרגילים הספונים בקיוביקליהם – הוא להתבונן בתמונות ולנסות לקבל קצת השראה לעיצוב האשקובית.
פיקניק: הסטודיו של רונית פורת, אמנית־צלמת
"אני עובדת כחצי שנה בסטודיו ארטפורט, במסגרת מלגה שקיבלתי מקרן אריסון שמאפשרת לנו לעבוד במתחם משותף. כרגע אני מתעסקת בחומרי ארכיון מתקופת רפובליקת ויימאר, לכן אני פחות יוצאת לצלם ועובדת יותר עם ספרים, מגזינים, אינטרנט ועם צילומים אישיים שלי. בסטודיו אני אוהבת להרגיש בבית ואני עובדת בבלגן. חשוב לי שיהיו דברים על השולחן והוא לא ייראה ריק, אחרת זה מרגיש לי מנותק ומנוכר ממה שאני עושה. את שולחן הפיקניק קיבלתי במתנה והוספתי שולחן נוסף שמצאתי כדי שיהיה לי עוד מקום. מצד שני, הניתוק בין הסביבה שבה אני חיה לבין העבודה מאוד חשוב לי. יש לי שקט בסטודיו ויותר מקום – זה עולם אחר".
משחק כיסאות: המשרד של אייל נאור, מפיק אירועים בחברת EXP
"חברת EXP להפקת אירועים מונה שישה עובדים קבועים וקיימת שנתיים וחצי. כשנכנסנו למשרדים לקחנו לופט As is הכי בייסיק שיש – קירות, רצפה ותקרה ובנינו את הכל מאפס. המחשבה הייתה ליצור חלל אורבני פונקציונלי שישמש כמשרד וגם כמקום לאירוח. כמו בבית, לב לבו של המשרד הוא המטבח והישיבות שלנו מתרכזות סביבו. אנשי ההפקה ואנשי הסטודיו יושבים באופן־ספייס כדי ליצור דיאלוג ביניהם. ההשראה באה מלופטים מעוצבים בניו יורק. אנחנו דואגים לשנות את החלל מדי כמה חודשים כדי לא להישאר במקומות הנוחים ושלא יהיה משעמם, יש לנו סטייליסט שעובד איתנו וכך אנחנו שומרים על תנועה מתמדת, לא קופאים על השמרים, הן בתפוקה והן באווירה".
חלל שיוויוני: המשרד של שמוליק בילגוראי, מעצב פנים (בילגוראי־פוזנר)
"אני שותף של קרן פוזנר ואנחנו עובדים 13 שנה ביחד, עוסקים בעיקר בתכנון של חנויות רשת (H&M, רנואר, קרייזי ליין). המשרד ממוקם במתחם הבורסה, באחד המבנים המוזנחים באזור. ממש ג'יפה פה. כשנכנסים למשרד יש קונטרסט בין הפנים לחוץ. רצינו משרד שהחלל בו פתוח. יש אלמנט של ספרייה ענקית לאורך כל המשרד, מהכניסה ועד הקצה. הספרייה לא נוגעת בקירות המעטפת והיא מכילה ספרי עיצוב, דוגמאות של חומרים וכו'. כשהספרייה עוברת ליד חדר הישיבות יש על הדופן שלה מסך טלוויזיה שנועד לישיבות. הספרייה מפלחת את המשרד לשניים. המשרד שלנו מאוד שוויוני; לנו ולעובדים שלנו יש את אותם שולחנות ואת אותו ציוד, ומה שמפריד בינינו לבין העובדים זה חדר הישיבות שמחלק את המשרד לרוחבו".
פאן פאן פאן: חלל העבודה של גלעד וקסמן, מנהל פיתוח עסקי בחברת שופקלאוד
"שופקלאוד היא חברת סטארט־אפ טכנולוגית שעוסקת בפיתוח רשת חברתית בתחומי הלייף־סטייל. אנחנו קיימים למעלה משנה ונמצאים במשרד שבאזור שוק הפשפשים ביפו מאז אוגוסט האחרון. שני קווים הנחו את עיצוב המשרד: אהבנו את הרעיון של חלל פתוח ואת השילוב בין עיצוב מודרני לבין קיר לבנים חשוף בן 200 – היהלום שבמשרד. על גביו יש ספוטים שמאירים עליו ומבליטים אותו. אנחנו סטארטאפיסטים שעובדים עד שעות מאוחרות ודואגים ליהנות מהזמן שלנו בדרכים נוספות, לכן שילבנו במשרד אלמנטים של פאן: שולחן הוקי־אוויר, אקס־בוקס וערסל. בקצה הלופט מיקמנו ספה נוחה, ומשני הצדדים ממוקמים שולחנות אישיים למפתחים ולגרפיקאים. הרעיון הוא לשמור על פשטות. מי שלא עובד על מחשב נייח יושב על הספה או על שולחן ישיבות מזכוכית מתקופת מד־מן".
מתקן צעצועים: הסטודיו של רותם בן שלום, מעצבת מוצר (בטרמינל בבת ים)
"סיימתי את הלימודים בקיץ האחרון והחלטתי לצאת לדרך עצמאית. במקביל הגיעה הזדמנות מהטרמינל לעיצוב – שיתוף פעולה של עיריית בת ים, של קסטרו ושל המותג לצאת מהקופסא – להשתתף בפרויקט חממה למעצבים. המתחם מכיל עשרה סטודיואים ו־12 מעצבים. נוסף לכך, כל אחד מאיתנו קיבל מנטור וקואצ'ר, ובתמורה אנחנו נותנים שעות התנדבות לקהילה בבת ים. אני חולקת סטודיו עם גיא קליפשטיין, מייסד מותג למוצרי מטבח, והוא המנטור שלי. אני מתארחת אצלו בסטודיו, ולכן הוא יצר את החלל הכללי. את האזור שלי דאגתי לאבזר. אני אוהבת עומס, זה נותן לי השראה ומעניק לי תחושה של עשייה, אז הוספתי דברים מיוחדים שיצרתי: לוחות, סטנדים, מתקן צעצועים, והכל באווירה של משחק ושל צבע".
ים, טבע וילדים: פינת העבודה של מיה חכמוב, מעצבת פנים בחברת מיה ורונית – עיצוב פנים והום סטיילינג
"העבודה שלי נעשית מהבית, ואת חלל העבודה הזה יצרתי לעצמי בין הסלון לבין פינת האוכל. אני מקבלת השראה מהים ומהטבע, ובכלל אוהבת להשתמש בחומרים טבעיים בעבודות שלי. חשוב לי להיות מוקפת במהלך העבודה באותם דברים שנותנים לי השראה: עץ טבעי (כמו בול העץ הקטן שמונח על המדף), כיסא ים קטן מעץ וחלוקי נחל שעליהם כתוב "Imagine, Create, Patience" – תזכורת לכל הדברים שצריכים להיות נוכחים בתהליך היצירה. היה לי מאוד חשוב לא להיות עם הפנים לקיר אלא לראות את הסלון ואת המרפסת ולהיות באינטראקציה עם הילדים. זה היתרון הגדול של הפינה – היא מתקשרת עם יתר חלקי הבית".
בשביל הנשמה: פינת העבודה של קרן וגולן גפני, זוג נשוי ובעלי הסטודיו קרן וגולן לעיצוב גרפי
גולן: "אנחנו אוספים הרבה דברים, בין שאלה חומרים שאנחנו יצרנו או חומרים שמצאנו בתערוכות ובמגזינים. יש גם דברים שהם יותר תזכורת של חוויות משותפות, כמו שלט רחוב שהבאנו מהונגריה מהתקופה שהיינו שם יחד בחילופי סטודנטים. מדי פעם אנחנו מחליפים את הפריטים ומרעננים בדברים חדשים שמצאנו או בעבודות חדשות שלנו. חלק מפריטים כאן הם דברים לא מסחריים שיצרנו לעצמנו, עבור הנשמה. למשל, האיורים או הדפסי המשי שתלויים כאן הם דברים שקרן עשתה בשביל היצירה עצמה, ותפקידם לתת לנו השראה".