הקוד האתי – דיני המתנה בתור לאוכל

סדר עולמי חדש

ככלל, המודל האתי שאליו יש לשאוף בכל הקשור לתורים למאנץ' הוא המודל האירופי (המחמירים אף יגידו הגרמני) ולא הישראלי הסטנדרטי. גם נותני השירות עצמם צריכים להיות ערים לכך ולנקוט יד קשה נגד אלו שמנסים לערער את חברת המופת שאנחנו מנסים לבנות כאן. ניסיתם לבצע עקיפה באמצעות התחנפות לפופי? רדו מזה, האיש הביא לכאן סטנדרטים בינלאומיים של ניהול תור.

קרוב לצלחת

התור בקוסם מתעתע במיוחד בגלל הקריאה הנרגשת של המוכרים "מי שרוצה בצלחת – אליי!"(על משקל "מי ל־ה' אליי). למרות הפיתוי לעקוף את עשרות האנשים ואז להתחרט ולבקש בפיתה, מדובר ללא ספק בשפל מוסרי שאין כדוגמתו. חתכתם את התור בשביל צלחת? עכשיו תאכלו צלחת.

נחמה וחצי

בסביח טשרניחובסקי, למשל – מקום נוסף שמתאפיין בתור ארוך בשעות השיא – מותר לכם לעקוף את התור אם החלטתם (אחרי שסיימתם כבר מנה) שבא לכם חצי מנה נוספת. לא מצופה מכם לעמוד בכל התור רק למנה נוספת – דבר שיגרום לכך שעד שיגיע תורכם כבר לא תרצו את החצי הנוסף. עם זאת היזהרו לא לנסות את התרגיל במקומות אחרים, שבהם הנוהל לא מקובל.

חבר מביא חבר אחד

חבר שקבעתם איתו מאחר? מותר לכם לעמוד בתור ולהכניס אותו לצדכם כשיגיע. אתם לא צריכים להידפק, עם זאת ההיתר הזה עומד לכם רק על חבר אחד. עמדתם בתור לבד ופתאום הגיעו שני חברים? זה כבר עיקוף מסריח, והפרצופים שתקבלו במקומם בהחלט.

נוכח נפקד

בההגבלות מהסעיף הקודם אינן חלות על מי שלוקח איתו כמה מנות לנפקדים. האדם לפניכם בתור הזמין לעצמו פיתה ועוד חמש פיתות לקחת? אסור לכם להתעצבן בפומבי, אך מותר לכם לשחרר איזו הנחת "פףףף" שנלמדה בבתי הספר לפסיב־אגרסיב.