המתנחלים: סרט מדכא, מקיף ומפתיע על מפעל ההתנחלויות

הסרט הזה על ה"עצם בגרון של הממשלה" (כדברי אחת המרואיינות) שהפכה לסעודת מלכים, מלא חומרים מרתקים שמציעים תמונה רחבה ומגוונת מאוד של האנשים שגרים מעבר לקו הירוק. אבל יש בו גם חסר בולט. שלל המרואיינים מתחלקים בין מתנחלים (בעלי תפיסות עולם ימניות קיצוניות יותר או פחות), אינטלקטואלים יהודים (שמנתחים את התופעה מנקודת מבט שמאלנית), כמה חקלאים פלסטינים שאדמותיהם נגזלו מהם, ואינטלקטואל פלסטיני אחד בלבד.

חוסר האיזון בבחירת המרואיינים מייצר התנשאות קולוניאליסטית מהסוג שאחד הדוברים מייחס לתופעת ההתנחלויות, וחבל שהסרט חוטא בה בעצמו. הבמאי שמעון דותן, שמשמש גם כקריין, מתאר את הצעדים הראשונים של כמה משוגעים שהצליחו בעקשנותם לכופף את הממשלות קצרות הראות, ומגיע עד היום, כשרוב תושבי השטחים מגיעים לשם לא בגלל להט אידיאולוגי, אלא בשל התנאים הנוחים המוענקים מתחת לשולחן על ידי הממשלות האחרונות.

סרטי ארכיון – בהם של משה לוינגר מנהיג ההתנחלות בחברון ושל ברוך גולדשטיין שטבח במתפללים במערת המכפלה – עוזרים לאייר את הסיפור המלא. אבל כוחו הגדול של הסרט הוא במרואייניו הרהוטים, שחלקם שמחים לקרוא לעצמם גזענים, אחרים מציעים הסברים לא קלישאתיים לאמונה שמניעה אותם, ויש הנזכרים באירועים דרמטיים מסעירים שכמו נגזרו מסרטים הוליוודיים, בהם תיאורה של אחת מראשוני המתנחלים בחברון כיצד נשאה את תינוקה המת אל קבורתו וחלפה על פני חיילי צה"ל שלא העזו לעצור אותה.

אני יצאתי מהסרט הזה מדוכאת לגמרי (כי אם חרם הנפט העולמי ב־1973 לא הצליח לעצור את מפעל ההתנחלויות באבו אז מה כן?), אבל זה תלוי בנקודת המבט שאתם מביאים אתכם לסרט.

השורה התחתונה: מבט מקיף ומעניין, לפעמים מפתיע, על המצב שלנו