אין במה להיאחז מלבד האהבה: "הנותרים" מעולם לא הייתה צינית
הסדרה הנהדרת הזו הראתה מה קורה לאדם כשמטלטלים לו את הכלוב, אבל היא בעצמה מעולם לא איבדה את זיק האור בנשמה. אולי אין במה להאמין, אבל אפשר להינצל
קודם כל ולפני הכל אין "למה?", תשכחו מ"למה". למה דברים רעים קורים לאנשים טובים, אלי למה שבקתני, אלי למה עשית לי כזאת. ככה. זו התשובה. בחיים כמו ב"הנותרים". פשוט ככה. תשכחו מזה, אין לכל דבר הסבר. וגם אין אלוהים. האחרון ב"הנותרים" שרצה להאמין באלוהים (מאט), פגש במקומו איש מוזר ואלים על יאכטה שבסוף נטרף על ידי אריה. וגם מאט מת, ועוד ממחלה. אין תשובה ל"למה?", אבל כן יש תשובות רבות אחרות, ש"הנותרים" מספיק נדיבה כדי להעניק בפרק שחתם את הסדרה המופלאה והמשונה והמקורית הזו.
"הנותרים" קיבלה רק תרגום חלקי לעברית. הנותרים, אלו שנותרו אחרי שביום אחד, במפתיע ובלי סיבה, נעלמו בבת אחת 2% מאוכלוסיית העולם, הם גם "השאריות" בשם הסדרה "The Leftovers". הם הדבר שמשליכים לפח בלי תשומת לב, והם עצמם עושים עבודה יפה בלהשליך את העולם ומה שנשאר ממנו לאשפה. בשלוש העונות של "הנותרים" ראינו באופן מפורט מאוד מה עושה החיה שהיא האדם כאשר מטלטלים לה את הכלוב – היא מתאבדת, היא משתגעת, היא ממציאה כתות ואמונות. היא גם ממשיכה להיאחז בציפורניים במה שאפשר – היא מתאהבת, ושונאת ומזדיינת.
זו סדרה שמפתה לנתח אותה לגורמים, להתעכב על כל בחירת שיר, לחפש בה רמזים וסמלים ומסרים, את ישו ואת יהוה ואת בודהה. היא קוראת אליה את האובססיביים, חסרי המנוחה ופותרי החידות, ואז, בסופו של דבר, אחרי שהיא נתנה להם את מנת הסם שלהם – את התשובות לשאלות (חלקן) ואת סגירות המעגל (ברובן) – היא לוחשת להם (לנו) באוזן: "אבל כל זה לא משנה".
כי כל זה באמת לא משנה. אין במי להאמין, אין במה להאמין, אין שום דבר להיאחז בו מלבד אהבה. והנה ההפתעה, ועוד איזו הפתעה! אבל זה בעצם מסתדר, כי "הנותרים" מעולם לא הייתה צינית. היא היתה סרקסטית, בהחלט. היא הראתה לנו ציניות ואנשים ציניים, אבל היא כשלעצמה לא איבדה את זיק האור הזה בנשמה, ולא נתנה לקווין גארבי לאבד אותו, ואפילו לא לנורה דרסט. ובסופו של דבר היא מפגישה אותם שוב. אחרי שנים, בינות יבשות שונות, כמו סיכוי של 2%. היא מפגישה את קווין ואת נורה, והם מצליחים לגשר מעל לכל, ואפילו היונים חוזרות הביתה. אלוהים, איזו סדרה שזו הייתה.