"הנפש הטובה מסצ'ואן": אגדת המוסר של ברכט שורדת את מבחן הזמן

"הנפש הטובה מסצ'ואן" עשויה לעילא ומעניקה לנטע שפיגלמן המצוינת אפשרות לפרוץ למרכז הבמה

מתוך "הנפש הטובה מסצ'ואן". צילום: דניאל קמינסקי
מתוך "הנפש הטובה מסצ'ואן". צילום: דניאל קמינסקי
22 בינואר 2015

במערכה הראשונה לעיבוד החדש של “הנפש הטובה מסצ׳ואן", המועלה בימים אלה בתיאטרון גשר, זוכה למחיאות כפיים סוערות סצנה מוזיקלית קצרה שלא נכללה במחזה המקורי. זהו שיר הלל למחזאי ברטולד ברכט, בביצוע שתי שחקניות־זמרות לבושות כתלמידות בית ספר סיניות, המורכב כולו מהמשפט “אני אוהבת אותך ברטולד ברכט" בשפות שונות.

אם למישהו עדיין יהיה ספק, במאי ההצגה יבגני אריה יפריח אותו בהמשך ההצגה הארוכה (יותר משעתיים וחצי כולל הפסקה). הוא מאוהב במחזה, בעלילה הפתלתלה ובטקסט המליצי שתרגם להפליא שמעון זנדבנק. אם העיבוד שהועלה בתיאטרון הקאמרי רק לפני חמש שנים, בבימויו של אודי בן משה ובכיכובה של אולה שור סלקטר, ניסה להיות קרקסי, קליל ובעיקר קצר יותר, אריה מגיש ברכט כהלכתו. תרצו תאכלו.

יש אלמנטים קבועים בהצגות תיאטרון גשר העשויים תמיד לעילא, ו"הנפש הטובה מסצ'ואן" עומד בכולם. מהעיצוב המושקע של התוכנייה, דרך התלבושות וכמובן התפאורה של מיכאל קרמנקו ההופכת את הבמה לארגז בוץ ונסורת, עם החבלים ספוגי המים המטפטפים ללא הרף וערמות האשפה המגיעות עד מרחק נגיעה מיושבי השורה הראשונה. ברכט כתב את “הנפש הטובה מסצ'ואן" במהלך חמש שנים (1938־1943), ואגדת המוסר הזו שרדה היטב את מבחן הזמן. השאלה הבסיסית של המחזה רלוונטית מאי פעם: כיצד יכול אדם לשמור על טוהר מידות בעולם שבו אתה חייב לטרוף או להיטרף. התשובה החד משמעית, שגם האלים נאלצים להודות בה בסיום המחזה, היא שאי אפשר.

נטע שפיגלמן מגלמת את שן טה, זונה עם לב זהב המסכימה להלין בביתה הדל שלושה בני אלים המחפשים נפש טובה שתציל את העולם מהשמדה. תמורת זאת הם מעניקים לה תשלום נדיב המאפשר לה לפתוח חנות טבק קטנה. אולם כדי להגן על עצמה מעדר העלוקות האנושיות המנסה לנצל את טבעה הרחום, שן טה נאלצת להתחפש לגבר בשם שוי טה, והיא מציגה אותו כבן דודה הקשוח, איש עסקים ממולח ונטול סנטימנטים.

שפיגלמן גילמה בעבר גלריה מפוארת של תפקידי משנה בתיאטרון גשר, אך עתה היא זוכה לראשונה לשאת על כתפיה הפקת ראווה שלמה, והיא עושה זאת בהצטיינות. כשון טה היא פגיעה ונאיבית עד כלות, וכאשר לבה נשבר לנוכח בגידותיו של אהובה הטייס יאנג סון (שמגולם בפראות יצרית וכובשת על ידי יחזקאל לזרוב) לב הקהל נשבר איתה. כשוי טה היא לא מאמצת קול בס גברי אלא משנה לחלוטין את שפת הגוף והדיקציה של דיבורה תוך ניצול מושלם של גובהה ואיבריה הדקים. שוי טה מתנועע ומדבר כמו נחש העומד להכיש בכל רגע, וככל שטבעו מושחת ואכזריותו גוברת האפקט יעיל ומאיים יותר.

ראוי לציון גם משחקו של אלון פרידמן כוואנג מוכר המים, דמות כלבית ועלובה, אך היחידה השומרת על נאמנות ויושר. הוא חי בזבל, אבל זה לפחות זבל חיצוני שאינו מחלחל לעומק הנשמה. “הנפש הטובה מסצ׳ואן" הוא חוויה תיאטרלית עמוסה, לעתים מתישה, אבל ראויה בעיקר ככרטיס הכניסה של נטע שפיגלמן לבריכה של הגדולות. 

השורה התחתונה: יש סינית חדשה בעיר