הסדר הראשון שלי

סיפורו של הסדר הראשון בימי חיי שהתקיים בגיל מבוגר יחסית. כשיש משפחה גדולה הכל נראה אחרת כמובן

צילום: אילן עמיחי
צילום: אילן עמיחי
13 באפריל 2014

נולדתי בארץ, בן יחיד לזוג הורים שעברו חיים קשים. בהגעתם לארץ הצילו את חייהם מהשואה הנוראה שעברה על העם היהודי באירופה. המלחמה הותירה צלקת נוראה בנפשם. כל משפחתו של אבי הושמדה, הוריו ואחיו ואחיותיו, וגם משפחתה של אמי נרצחה בשואה. שניהם הגיעו לארץ לאחר שחוו אובדן עצום, אבי איבד גם אישה ובן שנשרפו במשרפות ואמי איבדה כאן בארץ בעל ונותרה עם ילד שנה. מההרס הגדול של חייהם ניסו לבנות ביחד חיים אחרים. קרן של אושר זרחה אליהם עת אני נולדתי והפיחה בחייהם העצובים קצת תקווה להתחדשות. אחרי האובדן המשפחתי הגדול גם אבי וגם אמי החליטו שמביתנו יעלם כל סממן של חג יהודי. וכך במשפחתי המצומצמת לא חגגנו את סדר פסח.

השנים חלפו, וחג הפסח פסח על משפחתי הקטנה. בבתים אחרים ראיתי משפחות משפחות מתקבצות לליל הסדר ואת ניגוני החג שמעתי מהחלונות הפתוחים. כשהגעתי לצבא התנדבתי להישאר בבסיס בפסח, לצאת לפעילות צבאית רק כדי לא להיות אפילו בסדר הצבאי. כך קרה לאורך השנים, עד שהכרתי את רעייתי לעתיד. לימים, אחרי שיצאנו יחד תקופה ארוכה הוזמנתי על ידי משפחתה לחוג עמם את ליל הסדר. בתחילה סירבתי בנימוס, אך חברתי (כיום אשתי) האיצה בי לראות פעם אחת סדר כהלכתו. אחרי סירוב עיקש – שוכנעתי, חשבתי לעצמי אגיע פעם, אם לא ימצא חן בעיני בשנה הבאה אתעלם מההפצרות.

כשנכנסתי לביתה של חברתי הבית זהר באור מיוחד. מהמטבח עלו ריחות נפלאים של אוכל ביתי שעטפו אותי ומשכו אותי לבדוק מה מתבשל בסירים. חברתי ואחותה היו לבושות בבגדי חג. אב המשפחה ואחיה הלכו לבית הכנסת, והיו אמורים לחזור בקרוב כדי לשבת סביב השולחן להתחיל בסדר פסח. הבית היה מצוחצח כיאה ליום חגיגי, בקבוק יין פתוח, מפה לבנה גדולה, נרות החג דלקו. כלי האוכל הכשרים של פסח זהרו בניקיון והיו ערוכים במסדר על השולחן. לאחר רדת החשיכה הגיעו אב המשפחה והאחים מבית הכנסת. האב ניגש לאשתו, נשק לה וברך אותה בחג שמח, יתר בני המשפחה ניגשו לאם לנשיקה ונגשו לקבל ברכה מהאב. גם אני, כדרך המקום, בירכתי בחג שמח את בני המשפחה.

ואז החל סדר פסח, אב המשפחה חילק את הכיפות (גם לי) ואת ההגדות המאוירות, ויחד התחלנו לקרוא בהגדה. כמשפחה גדולה היו להם בדיחות קבועות ושירים בניגון אחר לקטעים מסוימים בהגדה, אתנחתא של ההומור שהם פיתחו משך השנים. יחד קראו, שרו צחקו ושתו. באחד המקומות בהגדה עצר האב את הסדר וביקש ממני לקרוא קטע מסוים. מיד הזדרז אחד האחים לעזור לי למצוא את הקטע בהגדה. קראתי לתוך הדממה, הם לא ידעו שזו הפעם ראשונה שאני קורא בהגדה. מאוד התרגשתי, התבלבלתי בין המילים וממש לא דייקתי במנגינה.

שנה אחרי הוזמנו גם הוריי לסדר פסח. אמי רעדה מהתרגשות, בעיני אבי הבחנתי בנצנוץ של דמעות. אני עדיין היססתי, המשפחתיות העוטפת מצאה מאוד חן בעיני, ידעתי מעט על הלכות הסדר, עדיין לא התחברתי, למדתי להמתין בסבלנות לזמן האוכל. במשך שנים, ערכנו את הסדר בביתם של הורי רעייתי, עם ילדינו ועד היום זיכרון זה מלווה את ילדיי. עתה בכל שנה אני מקפיד לאסוף את ילדיי לסדר משותף. לא אני מנהל את הסדר, אלא אחד מחתניי עושה זאת בחן נעים ולא מכביד. אנו שרים את שירי החג, נזכרים  בקטעים הקבועים בהגדה בהם היו בני המשפחה צוחקים. את המזמורים למדתי משך השנים, איני מצטיין אך לפחות אני יודע. לפעמים (יותר נכון בדרך כלל), מקצרים בהגדה כדי להגיע לאוכל. מדי שנה הבית הופך לבוהק מניקיון, כלים נוצצים והגדות מאירות עיניים פזורות על השולחנות. מברכים בחג שמח, נשיקה לרעייתי ולילדי.

וזה היה סיפורו של הסדר הראשון בימי חיי שהתקיים בגיל מבוגר יחסית, שיש משפחה גדולה הכל נראה אחרת. חג שמח וכשר.