השמאל הישראלי אובססיבי לעובדות במקום לסיפור שהוא צריך לספר

הפוסט מודרניזם הוא אחד הדברים הכי גרועים שקרו לנו, אבל במובן אחד הוא עשה טוב: גרם לנו להבין שבני אדם לא מתעניינים בעובדות. הזעזוע מעידן הפוסט אמת והפייק ניוז מיותר. רוב האנשים מעולם לא התעניינו בשאלה אם פרטים מסוימים נכונים או לא, ורוב האנשים לעולם לא יתעניינו בזה. התפוצצות המידע באינטרנט והאפשרות של כל אדם להפיץ מידע לא מדויק או שקרי גרמו לתכונה האנושית הזו להופיע לראשונה באור מסמא ומסנוור, אבל זה לא דבר חדש.

הגיע הזמן להפסיק לעסוק בשאלה איך נלחמים בעובדות לא נכונות ולהתחיל לעסוק במה שמעניין אנשים: סיפורים. בני אדם מאז ומתמיד מתעניינים בסיפורים, חיים על פי הסיפור שמתאים לחיים שלהם ופועלים על פי מיתוסים שגורמים להם לתחושת ביטחון ומשמעות. אנשים לא קיבלו את המודל ההליוצנטרי פשוט כי היו נתונים ומספרים, אלא כי נוצרו התנאים להתגבשותו של סיפור חדש על מקומנו ביקום. לתומכי טראמפ לא אכפת אם הוא אומר דברים נכונים או לא, אכפת להם שהוא מקנה לחיים שלהם משמעות בעידן שעבור אמריקאים רבים התרוקן לגמרי ממשמעות. נתניהו לא נמצא בשלטון כבר מאתיים שנה כי מצביעים מתרשמים מהנתונים שהוא מציג, אלא כי הוא מספר סיפור שישראלים אוהבים: אנחנו עם נרדף וכולם רוצים להרוג אותנו. רוצים שינוי? צריך סיפור אחר.

מה הסיפור שהשמאל, או המרכז־שמאל, מוכר למצביעים פוטנציאליים? אין סיפור כזה. יש מסרים מבולבלים, זגזוג בין עמדות ואפילו ניסיון לספר את הסיפור הימני יותר טוב מהימנים. זה לא יעבוד. הסיפור הימני־שמרני, בכל העולם, מתבסס על דבר פשוט: האינדיבידואל ש"זכותו" לצמוח ולהתפשט על חשבון אנשים אחרים ובעלי חיים, כי אין מה לעשות, יש מעמדות. זה משפיע על הפוליטיקה ("אנחנו או הם"), על הכלכלה (הקפיטליזם הדורסני), על מצב כדור הארץ (מה זה כבר כמה חיות מתות ואקלים משוגע לעומת הנוחות של שקיות פלסטיק או הטעם של בשר?).

הסיפור שצריך למכור במקום הסיפור הימני־שמרני מסתכם בססמאות שחוקות אך נכונות כמו "כולנו רקמה אנושית אחת" או "הכל אחד". מבט על מערכת אקולוגית מבהיר את זה היטב, עם שרשרת שנמתחת בין בעלי חיים, צמחים ומאגרי מים שתלויים אחד בשני כדי להתקיים. העולם כולו הוא מערכת אקולוגית כזו שבה כל פרט תלוי בקיומם של פרטים אחרים. חברות בני אדם אינן יוצאות דופן במובן הזה. הפרת האיזון בין בני אדם לבין עצמם ובין בני אדם לטבע על ידי תחרות מוגזמת, פלגנות וניצול היא שהביאה את העולם לסיפה של קטסטרופה סביבתית ולתקופה של חשדנות, שנאת זרים וגזענות שלא נראתה כמותה עשרות שנים.

כדי להפוך את המגמה צריך לשכנע את הציבור – בכל העולם, לא רק בישראל – שהסיפור הנגדי הוא הנכון, המועיל, הכדאי. בינתיים השמאל הישראלי עסוק בעובדות, כאילו אם הציבור ישתכנע שהרגנו X עזתים ולא Y עזתים משהו ישתנה, או אם נדחוף מספיק פעמים גרפים על ההתחממות הגלובלית זה יעבוד. זה לא. עובדות, למרבה הצער או לא, מוערכות יתר על המידה. צריך סיפור, ועד שלא נמצא דרך למכור אותו בביטחון, בכנות ובלי להתחנף, העולם ימשיך ללכת לעזאזל.