בבריכת גורדון נותנים "הנחת צעירים". לגיטימי או אייג'יסטי?

כשהנציגה בדלפק בריכת גורדון בחנה אותי בדקדקנות ושאלה לגילי, מצאתי את עצמי משיבה לה באוטומטיות מבהילה, מבלי לתהות מדוע השאלה הזאת רלוונטית. היא הסבירה שיש לי מזל – המנוי השנתי לחדר הכושר ולבריכה מוזל עבור מתאמנים מתחת לגיל 35. התגובה הראשונית שלי הייתה צהלה בלתי פרופורציונלית. חשתי כמו בייבי רעננה ומחוזרת שמוסדות פנאי בעיר מעוניינים בנוכחותה עד כדי כך שהם מורידים לה במחיר. אבל אז ירדה ההתלהבות, והגיע רגע של וואט דה פאק. הרי מדובר במועדון כושר ולא בקליפ של נועה קירל, אז למה זה משנה בני כמה הלקוחות? אין שום סיבה לאפליה על בסיס גיל במקום שבו עוסקים בפעילות ספורטיבית, למעשה אין סיבה לאפליה הזאת באף מקום.

הג'סטה שבריכת גורדון עושה עבור הצעירים היא בסך הכל מסווה אלגנטי להדרת מבוגרים – התרבות הרגילה אותנו להיגעל מקמטים, שומן ורפיסות כללית ובריכת גורדון לא חמקה מהמגמה. כי מה קורה אחרי גיל 35, בעצם? האם זה הרגע שבו נכפית על הגוף שלנו הידרדרות בלתי נמנעת? או שאולי אנחנו אמורים להיות מספיק יציבים כלכלית כדי לשלם מחיר מלא על מנוי? ובכן, השנה היא 2019 ואף אחת מהסיבות הללו כבר לא לגיטימית. כיום אנשים בשלהי שנות ה־30 שלהם הם בני דור הוואי שעדיין חווים תסמינים מתמשכים של גיל ההתבגרות, וכתוצאה הם לא תמיד יציבים תעסוקתית ובעלי ממון. הגישה של גורדון שייכת לעבר, שבו גיל 35 סימן נקודת אל חזור של הזנחה גופנית, קביעות בעבודה ושניים וחצי ילדים. תכל'ס יש עוד סיבה שכל זה מעצבן אותי – כי בעוד שנתיים אהיה בת 35, וממש לא בא לי לשלם יותר כסף, למה מה קרה.