זיהום, הזנחה ואי אכיפה: על מה העירייה צריכה לבקש מאתנו סליחה?
אנחנו מודעים לכך שזה מעט חצוף מצדנו לבקש ממישהו שהוא לא אנחנו להתנצל בכיפור - אבל ישנם כמה נושאים באחריות העירייה שנראים לנו מאוד חשובים. מי יודע, אולי זה יגיע למישהו שאכפת לו בבניין באבן גבירול
בלבו של יום כיפור עומדות התשובה והסליחה בין אדם לחברו ובין אדם לאלוהיו ומי יותר אלוהי בתל אביב מהאנשים בבניין הגדול באבן גבירול 69? לפעמים הם בצלמנו ובדמותנו ולפעמים הם אלוהי נקמות – אבל אין ספק בכלל שעיריית תל אביב חייבת לנו כמה עשרות התנצלויות. ברוח היום הסתפקנו בשש החשובות ביותר.
1. על חוסר הנגישות
תל אביב איננה נגישה לאנשים עם מוגבלויותֿ. למען האמת תל אביב כל כך לא נגישה לאנשים עם מוגבלויות שאם זה לא היה מכעיס זה כבר היה כמעט קומי. לפעמים נוצר הרושם שהמדרכות הצרות והשבורות, ערימות הגזם שבקלות אפשר ליפול עליהן, החניות על המדרכה, המדרגות והחוסר ברמפות, נוצרו כולם כדי להטריל. ומה עם צ׳אט לאנשים עם מוגבלויות במוקד העירוני? הבעיות האלו מפריעות כמובן גם לאנשים עם עגלות, מבוגרים וילדים קטנים, אבל עבור אנשים עם מוגבלויות הן יוצרות אתגר התניידות משמעותי.
2. על חוסר השקיפות
העירייה השתפרה מאוד בשיתוף הציבור בשנים האחרונות אבל התחושה היא שהיא משתפת איפה שנוח לה ובשאר הזמן פועלת כמו גנב בלילה. המקרה של פעילי קרית ספר שניהלו במשך שנה וחצי שיחות עם העירייה רק כדי לגלות כי מאחורי גבם הועברה במועצה תכנית בניה שונה לחלוטין, והמקרה של שינוי הסדרי התחבורה בריינס שהונחתו על התושבים ההמומים ללא שום הכנה, הן שתי דוגמאות בולטות מהשנה האחרונה, אבל הן ממש לא היחידות. בולטת גם התעקשות ראש העיר רון חולדאי לא לאפשר כניסת תושבים לפגישות המועצה בניגוד לחוק ואם כבר נכנסו לזה, אז גם התנצלות על ההחלטה התמוהה שלא לפרסם את תקציב העירייה – פעולה שאילצה את עיר לכולנו לתבוע לפני עשור – עדיין לא קיבלנו.
3. על אכיפה חלשה בנושא הקורקינטים
אפשר לטעון בעד ונגד האג׳נדה העירונית המכוונת לעיר נטולת רכבים, אבל אי אפשר להתעלם מתחושת חוסר הביטחון של התושבים על המדרכות ובכבישים. בעוד האכיפה על הכביש נמצאת בידיה של משטרת ישראל, המדרכה היא ממלכה של העירייה ופקחיה הנמרצים, שיודעים היטב לקפוץ מאחורי כל שיח ועץ על כלב משוחרר אבל משום מה מתקשים מאוד לקנוס רוכבי קורקינטים שמשתוללים מחוץ לשביל.
4. על כריתת עצים
העירייה אמנם שותלת עץ על כל עץ שהיא כורתת, אבל העצים הנכרתים הם עצים ותיקים, המספקים צל משמעותי ואילו העצים החדשים נשתלים במקומות אחרים בעיר בבורות של מטר על מטר, מרחב שלא מאפשר לשורשים להתפתח. כדי שפיקוס יגיע לממדים שאנחנו מכירים מהעצים הוותיקים של תל אביב, צריך שיהיו לשורשים שלו אפשרות להתפרש כ-25 מטרים מתחת לאדמה, אבל האדמה מלאה בתשתיות שלא מאפשרות התפרשות כזאת ולכן העצים החדשים הנשתלים לעולם לא יספקו את העץ שהעניקו לעיר עציה הוותיקים.
5. על הלכלוך
החל מהפחים שנעלמו כמעט לחלוטין מפלורנטין ולאט לאט נעלמים משכונות נוספות בעיר, דרך מכונות הניקוי הגדולות שמצטיינות בלהרעיש ופחות בלנקות, תחנות האכלה לא מוסדרות לחתולים שמוסיפות לטינופת ורחובות שחלקם ממש מרוצפים בזבל. כיוון שאנחנו אנשים רחבי לב אנחנו מוכנים לוותר על התנצלות מהעירייה ולהחליף אותה בבקשת סליחה מצידה למאות העובדים הדואגים יום יום לניקיון, תחזוקה, גננות ושמירה ומועסקים דרך חברות קבלן ולא באופן ישיר על ידה, מה שמאפשר ניצול ממוסד שלהם.
6. על הזנחת שכונות דרום מזרח העיר ויפו
במשך עשרות שנים מפקירה העירייה את תושבי השכונות האלו ועל יפו בכלל אין מה לדבר. החל מהשקעה פחותה משמעותית בתשתיות, אכיפה רפה של פשע, 30 בתי הבושת בדרום העיר שהיא מסרבת לסגור, ועוד לא אמרנו מילה על התחנה המרכזית, על פלורנטין השכונה שחמה בארבע מעלות מכל שכונה אחרת בעיר ובכל זאת אין בה הצללות, ועל החוסר במרחבי פנאי ומרחבים ירוקים ייעודיים. באחרונה נעשו קולות של פעולה בנוגע להן, אבל נדרש הרבה יותר.
