איך לדעת המומחים, הופכים את תל אביב לעיר האידיאלית?
בבית רומנו נערך אירוע "העיר האידיאלית", שבו ניסו מומחים ועירוניים ערניים אחרים להרהר על עתידה של העיר הזו. נדמה שהגיע הזמן שנלחם על עיר הרבה פחות מאידיאלית
תעצרו את העיר:בימים כסדרם משמשת העיר כתפאורה הבנאלית של החיים שלנו במחיצתה: הדרך מכיכר רבין לסנטר, המפגינים ברחבת הבימה, חסרי בית מעוררי רחמים ונערים פוחזים הצובאים על מוקדי הבילוי והצריכה. שטף הזמן והצורך לעמוד במחויבויות כלכליות ודומסטיות הנערמות ללא סוף, מונעים מאיתנו להגות במהות שלה, בטיבה של העיר הקיימת ובאופייה של העיר האידיאלית שבה היינו רוצים לחיות. לשם כך יש אמנות, ולמטרה זו בדיוק התארגנה בסוף השבוע קבוצת הפרפורמנס המקומית דריפ כדי לקיים במתחם התדר אירוע שכותרתו "העיר האידיאלית". מתחם רומנו נתמלא מיצגים וציטוטים הקשורים במושג העיר, וחשוב מכך, פאנלים שבמסגרתם שוחחו חוקרים רלוונטיים עם תושבים צעירים ומבוגרים כאחד, והשתעשעו איתם בחזון העיר האידיאלית המופשט והממשי ביותר: תל אביב כעיר אידיאלית, או ליתר דיוק, כעיר המתרחקת מתצורתה האידיאלית כל אימת שמגדל חדש מזדקר בנוף ההופך מלאכותי יותר ויותר.
עוד כתבות מעניינות:
מצאנו את האיש במיצובישי הלבנה שמרעיד את העיר
10 הצמתים המסוכנים ביותר בתל אביב
מה עושה מכסה ביוב מראש העין על המדרכה שלנו?
שיחתם של ד"ר עודד מנדה לוי ("לקרוא את העיר") וד"ר ברוך בליך ציירה את העיר האידיאלית כמקום המאזן בין אינטימיות לאנונימיות, ומנגד, כאתר המסוגל להפתיע את תושביו פעם אחר פעם, כאשר ספסל, קבצן או מנורת רחוב מבקיעים לרגע מתוך הנוף הדומם ומגלים להם עיר המשתנה ללא הרף. שיחתם של ד"ר תמר ברגר ("דיוניסוס בסנטר") ואיל פדר (מנכ"לZenCity) הוקדשה למתח בין התרבות הפרברית לתרבות העירונית. העשירים, כך נדמה, נוהרים בשנים האחרונות דווקא למרכזי הערים השוקקים, אך אין בכך כדי להעיד על שקיעתה של התרבות הפרברית. להפך: פרויקטי נדל"ן יוקרתיים מחזקים בדרכם את הניתוק מהרחוב, ומייצרים מובלעות פרבריות בתוך העיר עצמה (קחו לדוגמה את מגדל מאייר בפינת רוטשילד ואלנבי, וכן את מגדל נווה צדק). המפגש נחתם בכך שברגר טענה כי "בטרם נעלה על הבריקדות, צריך להבין מהי העיר שאותה אנו שואפים לכונן".
במשפט הזה הזדקקה נקודת התורפה של השיח האורבני הזוכה בשנים האחרונות לעדנה באקדמיה ומחוץ לה, אולי כתוצר לוואי של תעשיית הנדל"ן הנוסקת. ככל שאנו הוגים ברעיון העיר האידיאלית, העיר מנושלת מרוח החיים שלה לנגד עינינו (העסוקות בקריאת ספריהם של שרון רוטברד, טלי חתוקה, ברגר ושאר קברניטי השיח). ערב השקת תוכנית המגדלים המפלצתית בכיכר אתרים, הולך ומתבהר כי הזמן לעלות על הבריקדות הוא בדיוק עכשיו. המלחמה שלנו היא כבר מזמן איננה על עיר אידיאלית, אלא על עיר המקיימת את התנאי הראשוני ביותר המקנה לה את תוקפה: פשוט מקום שניתן לחיות בו.