"העיר שלי": המדור שבו תל אביבים ממליצים על המקומות האהובים עליהם. והפעם: אודי רומנובסקי, מבעלי ניני האצ'י (יחד עם יואב ולין), פתח שני מקומות מחוץ לעיר וממשיך להיות אופטימי. סיבוב אישי בין מסעדה משפחתית יציבה, קפה שכונתי, חוף שהכל קורה בו ומגרש כדורסל מבהיר מדוע
כמו כל עסק בתחום ההסעדה בעיר, גם בניני האצ'י עדיין מרגישים את גלי ההדף של המלחמה. "כמו כל עסק בישראל גם אנחנו נסגרנו בשבוע הראשון למלחמה. הצוות יצא למילואים והיינו חייבים לעצור לרגע ולהבין לאן אנו הולכים. כשפתחנו מחדש, היה ברור שאנחנו מתגייסים לבשל ולשלוח אוכל לחיילים במקביל לעבודה הרגילה שלנו", מספר אודי רומנובסקי, מבעלי המקום. "היום, שנה וקצת אחרי, מתרחשת תופעה שאנחנו כבר מזהים מראש: ברגע שיש גיוס מילואים נרשמת ירידה דרמטית בעבודה. צעירים וצעירות כבר לא בבית, אלא הולכים להגן על המדינה, ואז יש ירידה בהזמנות וכמובן אנשים יוצאים פחות. ברגע שיש רגיעה – המסעדה והמשלוחים חוזרים לרמה הרגילה. חוסר היציבות הזה מאפיין את חמש השנים האחרונות, מאז הקורונה. במקביל פתחנו שני מקומות מחוץ לתל אביב, כך שאנו ממשיכים להיות אופטימיים. הגישה הזו מוכיחה את עצמה לאורך השנים. הקהל הישראלי נאמן ואוהב לבלות ולהוציא כסף על דברים טובים".
>> קקטוסים בפארק ומקום מושלם להירגע בו // העיר של ייגור פראוזנקו
>> מקום לעשות בו מוזיקה ומועדון למסע בזמן // העיר של מיסטרמיס
1. חנן מרגילן
יש קסם בשכונת שפירא, ויש בה גם אתה מה שאני חושב שהוא הקבב הכי טוב בתל אביב לפחות. המסעדה הזאת ממשיכה לשמור על יציבות ותחושה משפחתית, בלי הרבה רעש וצלצולים.
מסילת ישרים 15
2. קפה דיזנגוף
לכל תל אביבי שמכבד את עצמו יש קפה שכונתי. זה הקפה שאני מתחיל איתו כמעט כל בוקר. מקום שהבעלים שלו נמצא בו כל הזמן, הוא מקום שתמיד יצליח.
דיזנגוף 190
3. חוף הילטון
מקום שמלווה אותי בכל תחנה בחיי, עוד מאז שהייתי נער תל אביבי שבית ספר לא היה המקום המועדף עליו בשעות הבוקר. הוא מספק בעיניי הרבה מהיתרונות של העיר הזאת: ים, אנשים יפים, בריחה בתוך העיר אל הטבע וכמובן בעל החיים הכי יפה בטבע – כלבים.
4. רחוב רחל
הרחוב שהתבגרתי בו ואני גר לא רחוק ממנו. מבחינתי השקט שהוא מייצר, ובמקביל העובדה שהוא נמצא דקה מדיזנגוף הרועש והסואן וזה שיש בו הכל, מרגיעה אותי. בעיניי זו פיסת תל אביביות לא פחות מכל מקום אחר בעיר.
5. מגרש הכדורסל בספורטק
לא יכול לחשוב על כמות השעות שביליתי שם, כמי שחולם להפוך לשחקן כדורסל ובסוף מסיים כמסעדן. היינו משחקים שם ביום ובלילה. פעם הייתי מהילדים החצופים שבאים לשחק עם הגדולים, והחיים חלפו כל כך מהר שהפכתי להיות מ"הזקנים" שבאים לשחק והצעירים לא מבינים מה הם רוצים.
שדרות רוקח 42
מקום לא אהוב בעיר:
התחנה המרכזית בתל אביב היא מפגע שמזמן היה צריך להיעלם מהעולם. אני לא מאלו שפוחדים שהשכונה מסביבו תתברגן ותהפוך לעוד נדל"ן יקר וטיפוסי בעיר. רק שואל מתי זה כבר יקרה?
השאלון:
איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
התערוכה "בלתי שביר" במוזיאון הספורט היהודי העולמי – רעיון מקורי שמביא את הסיפור של הטרגדיה שלנו בשבעה באוקטובר מבעד לעיניי הספורט המקומי. לא רק לחובבי ספורט.
״הספורט מנצח והספורט נותן תקווה״ כתבה של ספורט 5 על תערוכת ״בלתי שביר״ שמוצגת בימים אלו במוזיאון הספורט ברמת גן ומנציחה את סיפוריהם של הספורטאים והספורטאיות שנפלו במלחמה דרך מחוות מרגשות ופריטים אישיים שנחשפים לראשונה לציבור. מסע שבסופו מציג את התקווה שהספורט מייצר גם בשעות הקשות ביותר. אנחנו מזמינים אתכם לסיור חוויתי, מעשיר ואינטראקטיבי לכל המשפחה במוזיאון הספורט שכולל גם כניסה לתערוכה העוצמתית "בלתי שביר״. התערוכה פתוחה לקהל הרחב בין התאריכים: 15.3.25- 15.10.24* רכישת כרטיס לסיור במוזיאון מאפשרת כניסה גם לתערוכה* ניתן להגיע לסיור מודרך בלבד בימי שישי ושבת בתיאום מראש באתר ובלינק – https://bit.ly/4biImQFsport_5
Posted by מוזיאון הספורט היהודי העולמי Jewish Sports Museum on Monday, October 28, 2024
איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הרצאה של רן כליף והקרנה של סרט על ג'ו דיספנזה – עדיין לומד וחוקר את זה, על הדרך לרפא את הגוף בעזרת המחשבה.
לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מטה החטופים. קבוצה של אנשים שמפנים כל רגע פנוי ביום, לתרום, לתמוך ולחבק את משפחות החטופים.
מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
זיו רובינשטיין – עוקב אדוק אחריו. הוא מוזיקאי שהפך בעת האחרונה גם לתחנת שידור וגוף חדשותבזכות הטלגרם שלו. ובכלל אני אוהב דמויות תל אביביות שמצליחות בכל תחום שהוא, כמוהו.
מה יהיה?
תל אביב הייתה ותהיה העיר הכי טובה בעולם. אף אחד אחד לא יצליח לשנות זה.