פיתה מהסרטים ורחוב שנותן פייט לאירופה. העיר של אורי אפרים

אורי אפרים הוא אבא לשני בנים ואחד מארבעת האחים שהקימו ומחזיקים את רשת נייט קוקי, שנולד מדירת רווקים במאז"ה ב-2017 כעסק משלוחי עוגיות חמות חמות עד הבית, והפך ללהיט מקומי עוד לפני שכל מיני המבורגרים סודיים ניסו את הפורמט. הוא גם יזם ועו"ד לשעבר שחי נדל"ן להתחדשות עירונית, ומנסה לאזן את המעבר מעסק קטן לרשת מתפתחת עם גידול שני ילדים "תל אביב היא המקום היחיד שבו אתה יכול להיות 'איש עוגיות' בלילה, יזם נדל"ן ביום ואבא פעיל (מאוד) בגן שעשועים בהפרש של שש שעות בלבד".

>> תפאורה לאהבה ובית החלומות של ברבי. העיר של רוני כוכבי
>> ספוט מושלם בבארבי וחצר קסומה עם שכנים // העיר של הלה עמנואל
>> לאהוב מאצ'ה, לשתות סאקה ולדמיין שאני בטוקיו // העיר של שרי זק לוי

1. מזא"ה 18

עבור רבים זה עוד בניין לשימור, אבל עבורי זה המפץ הגדול. שם, בדירת רווקים, נולד ב-2017 הרעיון להקים עסק משפחתי של משלוחי מתוקים בלילה, כשעוד אף אחד לא הבין למה צריך עוגייה חמה בשעות כאלו. כל חלק הרחוב, בין אלנבי לרוטשילד, נתן לי את התחושה שאפשר להתחיל משהו קטן ולראות אותו הופך מחלום למציאות. היום אני עובר שם עם הבנים שלי, והם שומעים איך התחלנו מאפס בעיר שיודעת להדליק לך חלום – ולדרוש ממך להצדיק אותו.

2. הספסל מול הים (פארק צ'ארלס קלור / מתחם הדולפינריום)

יש מקומות שהם כבר מזמן לא לוקיישן, אלא רגש. על הספסל הזה רוני ואני סיימנו את אחד הדייטים הראשונים שלנו, ומאז הוא הפך לריטואל קבוע של פתיחת הלב והחלטות גדולות. אני חייב לפרגן לעירייה על המהפך של הדולפינריום, לקחת צלקת עירונית ולהפוך אותה למרחב פתוח שמחזיר נשימה לעיר, זה אחד השיעורים היפים שתל אביב נתנה לעצמה.

3. מדרחוב נחלת בנימין

הרחוב היחיד בישראל שנותן פייט אמיתי לאירופה בלי להתנצל. הארכיטקטורה, הווייב והשינוי שהוא עבר בשנים האחרונות הופכים אותו למקום שפשוט כיף ללכת בו לאיבוד, להיכנס לדרינק במקום אחד ולתת ביס במקום אחר. בכל פעם שאני שם, אני מקבל השראה מהשילוב בין הישן לחדש – בדיוק הדינמיקה שאני מנסה ליצוק לתוך נייטקוקי.

4. מסלול אופניים (מדוד המלך, דרך הים ועד המגדלור)

הפעילות האהובה עליי בעולם היא להרכיב את עומר וגיא על האופניים – אחד מקדימה, השני מאחורה ולחרוש את העיר. אנחנו יוצאים מאזור דוד המלך, חוצים את שדרות בן גוריון, עוצרים לשייק ב"תמרה" ויורדים לים. רוכבים עם הרוח המלטפת של הים, עוצרים בגן שעשועים או סתם לראות ברווזים בפארק הירקון בדרך חזרה – אלו הרגעים שבהם העיר הזאת מרגישה כמו הבית הכי טוב שיכולתי לבקש עבורם.

5. שוק הכרמל ומפגש רמב״ם

אמנם קצת נדוש אבל, בשוק הכרמל אני מרגיש תייר בכל פעם מחדש – ריחות, צעקות, צבעים, והתחושה שהעיר ממציאה את עצמה מחדש בכל מטר. זו מעבדה חיה של טעמים ואנשים יצירתיים. בשיא הסיבוב אני עוצר ב"מפגש רמב״ם" לפיתה שווארמה מהסרטים, מדויקת בכל ביס, שמעיפה אותי לחלל עם חומרי גלם טובים, ידיים טובות, וקצת אושר באמצע היום.
רמב"ם 3, תל אביב

סיטואציה לא נעימה בעיר

חוסר היציבות במעונות בגיל הרך, או "ההודעה ערב לפני". כאבא לשני בנים קטנים שכל הסובבים אותו הם הורים לילדים קטנים, הדבר שהכי מוציא אותי מאיזון הוא הודעה ב-20:00 בערב שהגן מבוטל מחר כי חסרות נשות צוות. זה קרה לנו השנה בנעמ"ת יותר מדי פעמים, וזה מפרק משפחות עובדות. חשוב להדגיש שהכעס הוא לא על המטפלות, אלא להפך – למקבלי ההחלטות שאחראים לכך שהשכר נמוך והשחיקה מהירה, כל אלו הם עלבון לעתיד שלנו. תל אביב יודעת להשקיע במגדלים וברכבות, אבל הגיע הזמן להשקיע הכי חזק בדור העתיד שלנו, שרצוי שיקבל את החינוך והביטחון שמגיעים לו. עיר שמכבדת משפחות ומשקיעה בעתיד שלה, צריכה לתת פתרונות לסיטואציה הבלתי נתפסת הזאת.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
היום שבו הוכרזה הפסקת האש והתחילו לחזור הביתה חטופים. ירדנו מהבית לכיכר החטופים ולראשונה הייתה באוויר תחושה של תקווה אמיתית. לראות את המקום הזה הופך ממוקד של כאב לחגיגת חירות זה אירוע התרבות הכי משמעותי שיכולתי לבקש.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"לצאת מדיכאון" של יגל אושרי. השורה "בסוף הרי תמיד יהיה טוב" הפכה אצלי מסיסמא לתוכנית עבודה. בתקופה שבה כל בעל עסק וכל אבא הרגיש שהקרקע רועדת, השיר הזה היה התזכורת שלי שגם בתוך החושך, התפקיד שלנו הוא לייצר רגעים של אור ושל נחמה. זה שיר שנותן לי אנרגיות להמשיך.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
עמותת "אור למשפחות". אנחנו תורמים להם באופן קבוע בנייטקוקי כי התמיכה במשפחות השכולות היא חוב מוסרי שלנו. חשוב להגיד למשפחות בקול: אתן לא סיפור מהעבר, אתן חלק מאיתנו. אנשי העמותה המסורים, בראשותה של היו"ר והמייסדת עירית אורן גונדרס, עובדים יום־יום עם הורים שאיבדו ילד, מעניקים להם הרבה אור ונותנים להם אוויר להמשיך.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
קודם כל, לנשות ואנשי הצוות במעונות ובגנים. הן מחזיקות עיר שלמה על הכתפיים בלי שמדברים עליהן מספיק. אם תל אביב רוצה להיות עיר של עתיד, היא חייבת להרים קודם כל לאנשים שמגדלים את העתיד הזה בידיים. וגם לכל בעלי העסקים הקטנים בעיר. אלו ששרדו את הקורונה, את המלחמה ואת החפירות של הרכבת. הם הגיבורים האמיתיים של הכלכלה הישראלית. כל בוקר שהם פותחים תריס זה ניצחון של כולנו.

מה יהיה?
יהיה מתוק, כי אין לנו ברירה אחרת. היום, כשהחטופים בבית, אני רואה את האנשים ברחוב ויש רעב אדיר לחיים, למפגש ולנחמה. בהזמנות אצלנו מרגישים שינוי מטורף: עברנו תהליך מהקורונה של משלוחי "עידוד לבידוד" דרך המלחמה ומשלוחי נחמה בממ"ד למצב נוכחי של חזרה למארזי חגיגה, מתנות בלי הפסקה וישיבות חברים ש"חוגגים את החופש". אני מאמין שהעיר הזאת, עם כל הפצעים שלה, תישאר המקום הכי טוב בעולם לגדל בו ילדים ולבנות בו חלומות.