>>אלי שקד https://www.instagram.com/elishaked/?hl=enהוא יועץ תקשורת ומנהל משברים, שבמשך שנים ייעץ לפוליטיקאים, בכירים והנהלות של תאגידים גדולים. באמצע החיים, בלי שום רקע במלונאות, הוא החליט לעזוב הכל, ויחד עם אשתו, האדריכלית והאוצרת חגית אמה ורנר (Room25) ושני שותפיו דיויד פרץ (Pure) ואמיר גליק (סטודיו נעים), הקים את Slowness קיבוץ מורן, טייק שלהם על בתי ההבראה של פעם, מקום שפעם, רגע לפני המלחמה, הגדרנו כאן כ"המפלט של התל אביבים https://timeout.co.il/%D7%A1%D7%9C%D7%95%D7%90%D7%95%D7%A0%D7%A1-%D7%A7%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A5-%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%9F/". בסוף אוקטובר יציין סלונס מורן שלוש שנים להיווסדו.בקיצור, למה שלא תעקבו https://www.instagram.com/moranslowness/.

Slowness בקיבוץ מורן (צילום: נדב יהלומי)

בשלוש השנים האחרונות, מאז שפתחנו את סלונס קיבוץ מורן, אני מחלק את הזמן בין העיר לגליל. השילוב הזה עוזר לי לשמור על השפיות: המרחק מקפלן, המרחבים הירוקים, האוויר הנקי והאפשרות להתנסות בחיים של דו־קיום, ולא רק בתיאוריה של שיחות בית קפה. מאז שהתחילה המלחמה, תל אביב עוזרת לי לעשות סדר בתוך המציאות המטלטלת. אני נצמד למקומות המוכרים, הפשוטים, המאווררים, ומשתדל כמעט שלא לצאת מהשכונה.

Slowness בקיבוץ מורן (צילום: מרים ואן לר)

1. עדינה

המקומות שאני אוהב בעיר הם אלה שיש בהם ספסלים בחזית. אפשר להרגיש חלק, אבל גם להישאר מהצד. בנקודה הזו של שינקין פינת מלצ'ט, בין שמונה לתשע בבוקר, אני עובר כדי להרגיש את הדופק של השכונה. יושב על הספסל של עדינה ומסתכל על כל המתרחש. פה גם עושים אספרסו כפול על קרח וכריך לחמנייה רכה עם מקושקשת ובייקון הכי טובים בעיר. בבוקר יום שני אחרי אותה שבת, יצאתי מוקדם לנשום קצת אוויר. הרחובות היו ריקים כמו בימים הראשונים של הקורונה, כשאנשים עוד הסתגרו בבתים בהלם ובחרדה. כשהגעתי לעדינה שמחתי שדלת המעדנייה השכונתית הייתה פתוחה. עמדתי שם על המדרכה עם ארליך; שני גברים כבר לא כל-כך צעירים, אבות לילדים קטנים, הבטנו זה בזה בלי לומר מילה ושתינו קפה. בדיוק שנה לאחר מכן, בבוקר שאחרי מתקפת הטילים הראשונה מאיראן וכמה שעות אחרי עוד פיגוע שהיה בעיר, ופינת הרחוב הזו שקקה חיים. רגעים כאלה מזכירים לי למה אני עדיין לא עוזב לשומקום אחר.
שינקין 43 תל אביב

תצפית אסטרטגית על השכונה. עדינה (צילום: נועם רון)

2. הרצל 16/Room 25

במשך שנים המשרד שלי שכן על גג הקומה הרביעית של הרצל 16. מספר פעמים ביום הייתי עולה ויורד את עשרות המדרגות של הבניין ההיסטורי ומספר לעצמי שזה מתכון לאריכות ימים. פעם הגיע אלי לפגישה פוליטיקאי מוכר ולא צעיר והטיפוס במדרגות כמעט גרם לו להתקף לב. עוד על גג הבניין – הגלריה Room25 של בת הזוג שלי, האוצרת והאדריכלית חגית אמה ורנר. נכנסים אליה לבד בכל שעה ביום או בלילה, שולחים מייל ומקבלים קוד כניסה לדלת. זה חלל אמנות אינטימי וייחודי, כמו תא וידוי, שפועל כבר שש שנים והציג כמה מהמייצבים היפים והמרגשים שנראו בעיר. למרות ששחררתי כבר את המשרד אני עדיין אוהב לעשות במסעדה למטה פגישות צהריים. האוכל נורא טעים, השירות מעולה, והמחירים נוחים. גם הקוקטיילים מצוינים ולרוב אני מזמין אחד יותר מדי.
הרצל 16 תל אביב

שימו את ההפי האוור ביומן. הרצל 16 (צילום אלון ולנסי)

3. החוף המערבי (מול בית האצ"ל)

בחוף הזה התחלתי לגלוש על לונגבורד לפני 15 שנה. חבר שלי, רועי ניצן, אמר לי: "יש אחד רוני, הוא מלמד גלישה. תלך ללמוד אצלו ותדע לגלוש". וכך היה. לאורך השנים הייתי קם עם הזריחה או בורח באמצע יום העבודה לגלוש במערבי. הקטע הזה של קו החוף, כשמביטים אליו מתוך המים, מהפיק של הגולשים, יפה במיוחד. משם אפשר לראות את יפו העתיקה מתמזגת בעיר; העבר שחי גם בעתיד, קסם שמגדיר את תל אביב. בשנים האחרונות הספוט נהיה צפוף ואגרסיבי מדי בשבילי, וכמעט שאני לא גולש שם יותר. אני מעדיף להגיע באמצע השבוע, דווקא כשהים רגוע וכשכמעט אין אנשים; לרדת אל החול, להישען על חומת הסלעים ולהביט בשקט אל הים.

מנקודת המבט של הגולשים זה נראה יותר טוב. החוף מול בית האצ"ל (צילום: דרור ליברמן)

4.גנגא יוגה

כבר שנתיים שכל יום ראשון ושלישי שלי מתחילים פה, בשעה 7:00 בבוקר. מפה לשם יצא שתרגלתי יוגה כמעט 20 שנה על אף שרוב הזמן די השתעממתי מכל העניין. עד שיום אחד חגית הציעה שאבוא איתה לאיינגר יוגה עם עידו. "זה לא דומה לשום דבר שאתה מכיר", היא אמרה, "זה קפדני, מאוד כפייתי וכואב – אתה תעוף על זה". וצדקה. מתוך הפינה המטונפת והאפורה של יהודה הלוי ואלנבי עולים אל סטודיו קטן ושקט. הוא פשוט, אינטימי, ומעוצב ממש יפה והמתרגלים בו מאירים פנים. המורים עידו פלד ואייל יינוב יודעים לאזן בין רוח, תיאוריה וגוף, ואצלם אף פעם לא משעמם. אחרי השיעור אני עוצר לאמריקנו וטארטין בבית הקפה הקטן של שנטל (שה שנטל,מקווה ישראל 3). חיוך אחד שלה מספיק כדי לשכוח לרגע את כל השיט ולהאמין שאולי בסוף הכול באמת יהיה בסדר.
יהודה הלוי 43 תל אביב

5. נילוס

בחמישי בערב, כשאני לא בצפון, אני יושב קבוע בנילוס. יש במקום הזה משהו שמחזיר אותי לתל אביב שאני זוכר מלפני עשרים שנה: אמיתי, סטרייט-פורוורד, לא עטוף בדימוי. כשהמקום, האנשים ובעלת הבית היו הדבר עצמו. העיצוב הקיטש־אלגנט, תפריט המזטים הפשוט (דג מלוח, כבד קצוץ עם חזרת, פיצה מהמקום מעבר לכביש), המוזיקה שעושה נעים גם בלי סאונד מוקפד, התנועה בין השולחנות בחוץ לבר הסקסי בפנים. תמיד יש שיחות מעניינות ואנשים יפים. ומעל כל זה מנצחת מורן, בעלת המקום. מיתולוגיה בהתהוות, בדרך לשורה אחת עם כסית ותמר.
אלנבי 33 תל אביב

בחזרה לתל אביב של פעם. נילוס (צילום: מורן אלון)

>> כיכר שהפכה למצפן מוסרי ומקום בילוי אחד // העיר של אוהד מטלון
https://timeout.co.il/%d7%94%d7%a2%d7%99%d7%a8-%d7%a9%d7%9c%d7%99-%d7%90%d7%95%d7%94%d7%93-%d7%9e%d7%98%d7%9c%d7%95%d7%9f/>> מסעדה נדירה ומקום קדוש לשירים שלא שמענו // העיר של חיים שמשhttps://timeout.co.il/%d7%94%d7%a2%d7%99%d7%a8-%d7%a9%d7%9c%d7%99-%d7%97%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%9e%d7%a9/

מקום לא אהוב בעיר:

הקטע של שדרות רוטשילד בין נחמני למזא"ה, בין שני הקיוסקים. מרחב הולכי רגל שהפך כביש סואן של קורקינטים ואופניים חשמליים שיחד עם הכביש הצפוף והעיקול ממנו מגיחים האוטובוסים נותן תחושה תמידית של פגע־וברח.

אזור אסון שממתין להתרחש. רוטשילד-מזא"ה-נחמני (צילום: בוריס בי/ שאטרסטוק)

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
מופע הדואו של ערן צור עם רם אוריון בערב שהוכרזה הפסקת האש בלבנון. המשפט "יש לנו אהבה, הייתי מאמינה. אחרי כל המדבר הזה, איזו נחמה", עם המוטיב גיטרה שאוריון ניגן, לא יצא לי מהראש שבועיים.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"המסילה" של אסף שורhttps://www.kibutz-poalim.co.il/%D7%94%D7%9E%D7%A1%D7%99%D7%9C%D7%94?srsltid=AfmBOoq55pVL8kwHx4nNBL7vop9OEyatNXnETNK7wf7pshRG1vnrYJhl. הרהור פואטי ומלא חמלה על מציאות שעוד רגע עומדת להתפוצץ לכולם בפנים, כשמתחתיה גועשת טראומה טעונה כמו חבית אבק שריפה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
העורף, בזמן מלחמה, צריך להתנדב ולתמוך רק באנשים שבחזית, כלומר החטופים, החיילים והמשפחות שלהם. בהתחלה כולם ידעו איפה להתנדב ולתרום, אבל עם הזמן התעייפנו וזה נשחק. אני ממליץ לחזור לעשות פעולות קטנות, גם בעצימות נמוכה, כמו שעשינו כולנו בהתחלה, כל אחד במעגלים הקרובים אליו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
"הבית בגלעד" בצפון הישןhttps://www.facebook.com/groups/giladhouse/. מקום ללימודי דהארמה עם מפגשים פתוחים לכולם, בלי הרשמה ובלי תשלום. קהילה קטנה וטובה שמתרגלת מדיטציה ולומדת בודהיזם ומדי פעם גם מזמינה נזירים ומורים. מומלץ תמיד, ובטח היום.

מה יהיה?
באחרונה חזרתי ל'מסע אל המופלא'. גורדייף מזכיר שהכל קורה כפי שהוא מוכרח לקרות: תנועות המונים, מלחמות, מהפיכות, חילופי ממשלות. פשוט כי בני האדם הם כפי שהם. "אילו יכול היה דבר אחד להיות שונה – יכול היה הכל להיות שונה, ואז ייתכן שלא הייתה מלחמה", הוא אומר. זה לא מנחם, אבל כנראה שהשינוי יגיע רק כשכולם יפסיקו לשקר לכולם.

• העיר שלי https://timeout.co.il/topic/%d7%94%d7%a2%d7%99%d7%a8-%d7%a9%d7%9c%d7%99/
• מלונות בישראל https://timeout.co.il/topic/%d7%9e%d7%9c%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c/
• שינקין https://timeout.co.il/topic/%d7%a9%d7%99%d7%a0%d7%a7%d7%99%d7%9f/
• הרצל 16 https://timeout.co.il/topic/%d7%94%d7%a8%d7%a6%d7%9c-16/
• חופים בתל אביב https://timeout.co.il/topic/%d7%97%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%aa%d7%9c-%d7%90%d7%91%d7%99%d7%91/
• יוגה https://timeout.co.il/topic/%d7%99%d7%95%d7%92%d7%94/
• שה שנטל https://timeout.co.il/topic/%d7%a9%d7%94-%d7%a9%d7%a0%d7%98%d7%9c/
• הנילוס https://timeout.co.il/topic/%d7%94%d7%a0%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%a1/