מכולת סודית בלוינסקי ובר לפגוש בו את אבא. העיר של בת שבע אוז
"העיר שלי": המדור שבו תל אביבים אהובים בוחרים את המקומות האהובים עליהם. והפעם: בת שבע אוז, מהבולטות שבגננות עירנו (כן, ראיתם אותה ב"המטבח מנצח", כן, היא אשתו של קובי אוז), יוצאת איתנו לסיור חינוכי שמתחיל בעתיד ילדינו, עובר בהצלת כדור הארץ ומסתיים במקום שבו הגינס תמיד קרה והאווירה תמיד חמה
בת שבע אוז היא גננת ואשת חינוך, זוגתו של קובי אוז ואמא ל-4 ילדים מקסימים שנמסרים כל בוקר באהבה וחשש למסגרות השונות בתל אביב. "בשנים האחרונות מדברת את שפת רג'יו אמיליה בחינוך ולומדת אצל ד"ר נעמה צורן המופלאה, שמחברת אותי כל פעם מחדש למצפן ולדרך שבה אני מאמינה. על פי שיטת רג'יו אמיליה הילדים נותנים לנו המון רמזים לגבי הדרך היצירתית שבה הם רוצים לחוות את תקופת הגן שלהם – הם זורקים כפפות ואני מרימה אותן ומאפשרת להם תהליך למידה שהם עצמם מתווים. כגננת אני יוצרת בעיקר קהילה של הורים שרתומים לגן וזה עושה אותי קצת לסלבית שכונתית, כשההורים איתי הגן פורח. אני חושבת שההשקעה צריכה להיות בראש ובראשונה בחינוך בכלל ובגיל הרך בפרט על מנת להפוך את העולם שלנו לטוב יותר".
>> העיר של דנה שוופי: תפאורה לסרטי אימה ומדרחוב לשיטוטי אוכל
>> העיר של דני תובל: מקום שבו העולם נראה נורמלי ובריזה לארוחת בוקר
1. ארדיטי מקור הגבינות
בימי שבת בבוקר אנחנו אוהבים לפתוח שולחן עם מזטים שמזכירים לי את הבית הטורקי שגדלתי בו ואת סבתא וסבא. אחת התחנות ההכרחיות בשוק לוינסקי היא המכולת של ארדיטי לגבינות, איקרא, עלי גפן, זיתים, ובעצם יש אצלו הכל ובמחיר מזמין ומבצעים מעניינים. קובי גילה לי את המכולת הסודית הזאת – הוא גר שם שנים מעל הראש של ארדיטי וכתב שם את הלהיטים הכי גדולים של טיפקס. שימו לב, החנווני משרת באהבה כל פעם קליינט אחד בלבד, לא לנדנד, חכו לתשומת הלב שלו. אל תטעו במראה המיושן של המכולת הזאת, מדובר בפנינה. שימו עוד לב, ביום א' הוא סגור. נחלת בנימין 91
2. מכללת סמינר הקיבוצים
השנה אני מקווה לסיים את התואר השני במסלול של הערכה בחינוך במקום שהוא כמו בית עבורי. הערכה בחינוך מעבירה את איש החינוך מעולם של תחושות ורגשות לעולם של נתונים ומציאות. אצלנו נוטים לפסוח על הריאליטי צ'ק הזה וחבל. לסמינר הגעתי לתואר הראשון בחינוך יצירתי לגיל הרך ומאז ליבי נקשר לסמינר ולצוות המרצים הנהדר שפגשתי לאורך השנים. אני מרגישה שרואים אותי שם ושבנויים לעזור לי בכל המהמורות שבדרך. דרך נמיר 149
3. הבסטה
המטבח הים תיכוני האולטימטיבי, נגיעות צרפתי, נגיעות טורקי, נגיעות ערבי, נגיעות יהודי ונגיעות צפון אפריקאי, חגיגה ים תיכונית, המון מנות קטנות ומושלמות – שנים הם לא נופלים. בכל פעם שאני רוצה להתפנק מהשפע של הקולינרי של איזורנו המורחב – זה המקום הראשון שאני מדמיינת. זה תמיד הולך עם כוס יין לבן איכותי וקררר. כשאני בבסטה אני מרגישה שמגיע לי טוב בעולם. השומר 4
4. צ'לסי
חנות היד שנייה האהובה עלינו – אנחנו נותנים להם להם פיסים מדהימים בקונסיגנציה מהקולקציות הססגוניות שלנו – ואנחנו נמצאים שם לפחות פעם בחודש לחפש שלל בגדים. המלתחה שלנו תמיד מודה להם וגם כדור הארץ. מקווה ישראל 22
5. סילון
הפאב האולטימטיבי – מקום שבו הגינס תמיד קרה, האווירה תמיד חמה וה-DJ החכם תמיד נותן ברוק. הכי כיף לי לפגוש שם את אבא שלי החמוד שבא לפחות פעם בשבוע. קינג ג'ורג' 89
מקום לא אהוב בעיר
כמה מקומות ותופעה: חידוש המדשאות בשדרות בן ציון, שדרות ח"ן ושדרות רוטשילד. מצד אחד אני אוהבת עקביות והתמדה – מהצד השני, עירייה יקרה, לא חבל על הכסף והמים? הדשא לא באמת צומח מתחת לפיקוסים בשדרות תל אביב, לא משנה כמה ממטרות ירטיבו את האדמה ואת העוברים ושבים, לא משנה כמה שטיחי דשא תביאו וכמה תגדרו את זה – זה לא צומח – לא בושה לוותר אחרי עשרים שנה של נסיונות.
השאלון
איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
סיור תרבות וקולינריה של דנה אהרמן הנפלאה באזור קרית המלאכה בתל אביב. עבודות הגרפיטי חלקן נעשו בעקבות 7.10 לוקחות אותך בדממה הכי למטה שאפשר. הקירות לא רק מדברים הם רוקדים וצורחים אליך.
איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
החדשות ואנחנו כבר פחות חברים. זה החזיר בימים הקשים האלה את ארון התקליטים והדיסקים המיוחד שלנו לשירות פעיל – השמשנו אקסבוקס ישן שמפעיל את הדיסקים והפטיפון עובד נון סטופ גם הוא. מזלנו שספריית המוזיקה שלנו כוללת המון דברים שלא מוצאים בספוטיפיי, אז זה אסקפיזם מרענן מאוד לכלל הבית. ועוד אחת: אני והמתבגרות רואות ביחד לפחות פעמיים בשבוע את הסדרה עתירת הפרקים "בנות גילמור". זה תמיד משעשע ומרגש ותמיד מתחילות שיחות מאוד מעניינות על דברים שבלב – ממליצה ממש לאמהות ומתבגרות.
לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני מתנדבת פעם בשבוע בנקיון בתים בקיבוצי העוטף, שם אני מרגישה הכי מועילה שיש. בשבעה באוקטובר עזבו המון אנשים את ביתם האהוב ופונו למקומות זמניים. בבתים נשארו נזקים ממחבלי הנוחבה, מחיילים שגרו בהם לתקופה והמון זכרונות טרtגיים – לא מעט אנשים חוששים לחזור הביתה אפילו כדי לאסוף משהו מהארון – כל דבר מזכיר את הטבח. אז אני ולא מעט מתנדבות ומתנדבים מטהרים אנרגטית על ידי ניקוי יסודי של הבית' ומחזירים אותו לשישה באוקטובר ככל האפשר/ התודות שאנחנו מקבלים ממלאות אותנו בעוצמה, בימים הכי קשים שלנו כעם.
מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
תל אביב צריכה להרים לאמנים שרצים, תורמים, מנגנים מחבקים בכל מקום שהם נחוצים. השנה קשה במיוחד – רוב מופעי העצמאות בוטלו בשל המצב – ורבים מאנשי המוזיקה נשארו בבית ללא פרנסה שהיתה חלק מחייהם עד השבעה האוקטובר. גם לא מעט ועדי עובדים ביטלו אירועי מוזיקה, כי לאנשים קשה לשמוח באופן מאורגן. מה נשאר? הופעות וכרטיסים. אני אמנם לא אובייקטיבית בעניין אבל עדיין ממליצה לכם, פשוט קנו כרטיסים להופעה של אמנים שאתם אוהבים ונעבור את זה עטופים לפחות במוזיקה טובה.
מה יהיה?
הלוואי והייתי יודעת. כרגע תקופה קשה.