היופי והנשמה של החיים העירוניים. זאת העיר של הלם חמודות

>> לקראת פסטיבל אינדינגב הקרב, שיתקיים בפעם ה-16 בין התאריכים 14-12 באוקטובר במצפה גבולות, בחרנו חמישה אקטים מסקרנים מהליינאפ וביקשנו מהם רגע לפני שהם יורדים לדרום, לבחור את המקומות בתל אביבי שהם אוהבים במיוחד. בפסטיבל יופיעו השנה מעל 100 אמנים, להקות ודיג'ייאים במתחם משוגע שכולל 6 במות. נותרו כרטיסים בודדים בלבד. כל הפרטים באפליקציית הפסטיבל ובאינסטגרם. ועכשיו: הלם חמודות.

אינדינגב 2019 (צילום: ארז שני)

>> מיטל שבח, נועה ארגוב ויערה גולדמן, שלוש נשים שלוקחות כל אחת בתחומה חלק חשוב בתעשיית המוזיקה וחיי הלילה, התאחדו למפלצת חמודה ותלת ראשית תחת השם "הלם חמודות" עם רצון משותף אחד: לעשות כיף ללא מגבלת ז'אנרים. זה בדיוק מה שהן יעשו בתקלוט מיוחד באינדינגב הקרוב. החיבור ביניהן הוא סופרנובה של אהבה למוזיקה, לאנשים ואחת לשנייה, ואנחנו לא יכולים לחכות לראות את הפיצוץ הזה בשמי הנגב

1. K בר

כן, יש רק תא שירותים אחד. כן, אין רחבה. וכן, לסיים שם לילה אומר לחזור הביתה מריחה כמו מאפרה. אבל פשוט כיף בקיי. לשבת על הבר, או בפינה, או לעמוד ליד עמדת הדיג'יי ולזוז כל שתי דקות כי מישהו צריך לעבור; לפגוש חברים וחברות או להיקלע לשיחות עמוקות עם אנשים שפגשתי לפני רגע; להגיד שאני "קופצת לקטנה" ולמצוא את עצמי יוצאת משם ב-4 בבוקר, גם באמצע שבוע; לגשת כל כמה קטעים לדי.ג'יי לשאול מה זה הדבר המדהים שמתנגן עכשיו. כל זה קורה בחלל הקטן והאהוב הזה, שאולי אין בו המון מקום אבל יש בו המון נשמה. הרצל 4

קיי בר (צילום: רוי גיא)

2. פארק המסילה

הרבה בדיחות כבר סופרו על זה שתל אביביות קוראות לפיסת דשא עם שביל צמוד "פארק". נכון שיש את פארק הירקון ואת פארק המדרון, אבל כל כך התרגלנו לזה שבמרכז/דרום העיר יש רק גינות קטנות, שעד שכבר יש שטח שמתפרש על פני יותר משני דונם בערך – למה שלא נחגוג אותו? בפיקניק על הדשא, בטיול עם הכלבים, ברכיבה רציפה על שביל האופניים עד יפו, בהאנג לפני או אחרי (או במהלך) עוד אירוע בתדר. תצחקו כמה שתרצו על ההגדרות שלנו למה זה פארק, אבל קשה להתווכח עם זה שפיסת הדשא המוארכת הזאת, עם השבילים הצמודים להולכות רגל ולאופניים, היא יפה ונעימה ומזמינה להסתובב בה.

כן, קצת דשא ושביל זה פארק, סתמו. פארק המסילה (צילום: בוריס בי/שאטרסטוק)

3. פרא

יש במסעדת פרא משהו שמיד משדר קלאסיקה מודרנית. תוך שנים בודדות מהקמתו הוא כבר קיבל הילה של מוסד, ועדיין נחשב כמסעדה המייצגת את הדור הצעיר של אנשי הקולינריה בעיר. אולי זה המנות שהפכו למדוברות בזכות עצמן (היי פסטה תירס), אולי זה הדרינקים שעשויים היטב, או אווירת החברים ששורצים במקום. כל אלה מיצרים מירוץ לא מדובר להשיג מקום על הבר. נחלת בנימין 27

קאצ'ו א תירס. פרא (צילום: אביעד פלד)

4. קולנוע לב

תל אביב הייתה עיר עם עשרות בתי קולנוע לאורכה ולרוחבה. כמעט בכל מקום שנזרוק עליו אבן עמד אולם קולנוע: תכלת, זמיר, אלהמברה, עדן, הוד… כל השמות האלה שהדור של ההורים שלנו שגדל בעיר נזכר בהם בחיוך נוסטלגי. מכל אלה נשארו בודדים (פלוס כמה אלטרנטיביים שנפתחו בשנים האחרונות בפלורנטין וביפו), ועם כל הכבוד לסטרימינג בבית בפיג'מה, ולקומפלקסים עם כל האולמות המפציצים והאיימקס שנמצאים מחוץ לעיר – לפעמים כל מה שבא לנו זה פשוט ללכת ברגל או לרכוב כמה דקות לסנטר וללכת לראות סרט בלב, לסיים את הפופקורן בטריילרים ולשתות בירה (ידעתן שיש?). חוויה כל כך פשוטה אבל חלק מהיופי שבחיים עירוניים. דיזנגוף 50

אהבה בלב שלנו. קולנוע לב (צילום: יחסי ציבור)

5. מרכז איינגאר ליוגה

בתקופה שבה אנחנו כחברה פוגשים ופוגשות יותר ויותר רק את הדומים והדומות לנו בהשקפת העולם ובטווח הגילאים, יש מספר מקומות בודדים בעיר שמאפשרים מפגשים מסוג אחר. אחד מהם הוא המרכז לאיינגאר יוגה שבצפון יפו. כמו בתקלוט טוב, שיעור איינגאר מכיל אין סוף יצירתיות וחיבור בין תנועת הגוף לתודעה, כך שבסוף את חושבת לעצמך – מה לעזאזל היה פה כרגע ומתי אפשר שוב? ניצנה 11