כשאני מתפקדת כתיירת בעירי שלי: המקומות של הסופרת יערה שחורי

1. ספריית בת ציון

אני יכולה לחלק את התקופות בחיי לפי הספריות שהייתי מנויה עליהן. בשנים האחרונות הספרייה שלי היא ספריית בת ציון שספונה בקומה השנייה במתנ"ס יד אליהו. זאת ספרייה מקסימה במיוחד וכמו הטארדיס של דוקטור הו, היא הרבה יותר גדולה מבפנים. קראתי לא מזמן שספריות הן אחד המרחבים הלא צרכניים האחרונים. במלים אחרות, לא צריך לבוא לשם עם ארנק. בדומה לטענה שכל עיר גדולה צריכה נהר (אפשר להפריך זאת בקלות) כל שכונה צריכה ספרייה. עבור הילדים והמבוגרים והחולמים ומי שאין להם זמן ומי שיש לו שפע של זמן ולמשוטטים ולעסוקים ולמי שעוד לא מצא. כשזה מגיע לספריות אני סנטימנטלית אבל יש לי סיבה. הספרניות שחולשות על ספריית בת ציון, הן לא רק אוהבות ספר וידעניות גדולות אלא קוראות שמאמינות באופן נלהב בספרים, בספרות וגם באנשים. הן אלה שבשבילן כותבים.
בת ציון 10

ספריית בת ציון. מתוך פייסבוק

2. גן ליידי שרה

הגן עם השם הכי אלגנטי בעיר מצוי בשכונת יד אליהו. הגן עצמו נקרא על שם ליידי שרה כהן, שלפי ויקיפדיה נודעה בכך שהאיש שלו נישאה ייסד את רשת טקסו. אז עד כאן הרומנטיקה. היות והגן סמוך לדרך משה דיין נדמה שהרבה אנשים חולפים בו כי הם מקצרים מרחקים אבל אולי הם פשוט אוהבים לעבור בו וגם לעצור. זה גן שהוא לא רק יפה במיוחד, אלא כזה שמצמיח עצים משונים. אולי מישהו הבריח זרעים בכיס מארץ אחרת ופיזר אותם דווקא באדמת יד אליהו. אולי יש הסבר טוב מזה. אני לרוב מגיעה אליו בחברת ילדה וכלבה. אם נשכבים על הדשא, לא רחוק מהנדנדות, ממש לפני שהחשיכה נופלת, סיכויים טובים שתטוס מעליכם להקת עטלפים.

3. רחוב אלנבי

לפעמים אני הולכת ברחוב הזה ונזכרת בשירים שכתב מאיר ויזלטיר על תל אביב. ככה מתנגנות שורות כמו: "הוֹ, תֵּל אָבִיב הַגְּדוֹלָה,/ עִיר חֲשׁוּכָה כְּמוֹ חוֹגֶגֶת". כי כן חשכה וגם לכלוך יש להודות. אבל גם האפשרות לומר הו. כי עם כל מה שעשו לו ונעשה לו, אלנבי הוא היפה ברחובות העיר, דווקא כי צריך להתאמץ קצת כדי להבחין בו. הוא קיים על האנשים שעוברים בו והחנויות והבסטות, והשליחים והאוטובוסים והמבנים בסגנון הבינלאומי והפסאז'ים וההמולה וגם חנויות ספרי יד שנייה, וערימות ממתקים וחנויות פרחים שמעמידות עציצים שמגיעים כמעט עד למעילי האנשים שמחכים בתחנה (מבחינתי חורף עכשיו ואנחנו לובשים מעילים). בשיא ימי הסגר לא היה רחוב עצוב ממנו אבל החיים חזרו. כי אלנבי חי באיזו התפקעות מתמדת. ובלתי אפשרי להיות בו זרים.

רחוב אלנבי, כיכר מגן דוד. צילום: shutterstock.

4. המגדלור-תולעת ספרים-סיפור פשוט

לפתוח ולנהל חנות ספרים עצמאית זה מעשה הרואי. ואני מחבבת הירואיקה, בטח מהסוג הזה. חנויות הספרים העצמאיות בעיר הן ריאה ירוקה של יופי וחוכמה וגם עצמאות. הן שונות מאוד זו מזו- ולכל אחת מהן קווי אופי ברורים למדי, כך שבמקרה הזה אין סיבה לבחור והמשותף הוא שבכל אחד מהן מרגישים את הכבוד והתשוקה לספרים וגם בחירות וטעם ואהבה. (וחוץ מזה יש גם כלי כתיבה או סיכות קטנות או תיבות נגינה זעירות.) יום מושלם מבחינתי כולל שיטוט בין שלושתן. בכל אחת מהן פועם דופק אחר אבל כולן הן, בשאילת שמה של אחת מהן, מגדלורים מאירים מאוד.
מקווה ישראל 18, מלכי ישראל 9, שבזי 36

המגדלור. צילום: רונה יצחקי

5. בית רומנו

אני אוהבת את בית רומנו דווקא משום שאני אף פעם לא מרגישה בו בבית. למעשה נדמה לי שאני מתפקדת שם כתיירת בעירי שלי, או באיזו תמצית מאוד מוצלחת ושוקקת חיים שלה. בין ירידי המוזיקה, ההופעות והמסעדות מצוי גם הסטודיו של האמנית הילה לביב. שם נפגשנו בפעם הראשונה ושם היא ביקשה ממני את אחת הבקשות היפות ביותר שאי פעם ביקשו ממני- שאכתוב לה טקסט לתערוכה החדשה שלה "לשכוח דברים יפים". מכאן נולדה איגרת אוויר שכתבתי לה, שברובה עשויה מסיפורים שסיפרה לי, או שכמעט וסיפרה ואני ניחשתי והחזרתי לה אותם כתובים, כמו במשחק אינסופי של מסירות. את העבודות הנפלאות של הילה לביב שנפתחות כמו דלתות לזמן ולמקום אחר (וגם את האיגרת) אפשר לראות עכשיו במשכן לאמנות בעין חרוד. בשבת האחרונה של נובמבר 2021, שתינו ניפגש שם לשיחה מול קהל. משהו בטח יעשה שם: מילים, שתיקות, רצועה של אור. אם תבואו לשיח גלריה בשבת, תחזיקו אותה אתנו.
דרך יפו 9

התדר המחודש והמתחדש. צילום: אריאל עפרון

 במרץ 2022 יראה אור רומן חדש של יערה שחורי בשם "שעת השקרנים", וכאמור: "לשכוח דברים יפים" – שיח גלריה בשבת הזו (27.11) במשכן לאמנות עין חרוד. לפרטים נוספים