הבעלים של לה טיגרה נזכר באושר אמיתי בפלאפל. זאת העיר שלו
"העיר שלי" - מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות מוכרות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: ירון סגל, שף ומבעלי פיצריית לה טיגרה המוערכת, לוקח אותכם לקפה שכונתי אמיתי, מסע של טעימות מדהימות וסטודיו אחד שהוא המקום הכי מגניב בעיר
1. בנץ בראדרס
לפחות פעם-פעמיים בשבוע, בין בצק לבין פגישה, אני חוצה את הכביש לחברים בבנץ, לארוחת צהריים אקסטרימית של המבורגר עם בייקון וצ'דר, ובימים קלילים – כנפיים וסלט ירוק. תמיד טעים, תמיד בזמן. חבר'ה טובים שמבינים בבשר ובאנשים. הרב פרנקל 4
2. קפה ז'ולי
קפה ז'ולי זה הבסיס. שם אני מרגיש בבית. אני נוהג להתחיל שם את ימי ראשון החופשיים שלי, ועם קצת חוסר ריכוז זה יכול לגלוש לארוחת צהריים. שהמראה הרציני והמקצועיות של הצוות ושל המטבח לא יבלבלו אתכם: מדובר בקפה שכונתי אמיתי, שהנשמה שלו מתפרצת בספונטניות בכל אינטראקציה. נחלת יצחק 18
3. פלאפל יד אליהו
האייקון הקולינרי הראשון שנחרט לי בראש הוא אצטדיון יד אליהו. כשאני רואה אותו, אני לגמרי מרגיש טעם של פלאפל. כיליד השכונה, אבי נהג לקחת אותי לאותו דוכן פלאפל, לקנות לי חצי מנה, לחלוק איתי בקבוק מיץ פז ענבים ולספר לי סיפורי גבורה על ארואסטי וברקוביץ'. אלו היו רגעים של אושר אמיתי. אי אפשר באמת להסביר את זה. למזלי, המקום נשאר בדיוק אותו הדבר מיום היווסדו אי שם בשנות ה-50 ועד היום. זה מאפשר לי לעצור לרגע נוסטלגי בין לבין. שדרות יד לבנים 2
4. סנטה קתרינה
5. הסטודיו של אדם יהלומי
את אדם הכרתי עוד בימי קפה סגל, כששכר סטודיו בבניין ליד, ומיד התאהבתי. לימים פתחתי את לה טיגרה, בשכנות לסטודיו החדש שלו. אדם הוא בעצם אמן ברזל שיודע לייצר כל פנטזיה מכל חומר גלם. בין אם יצירות אומנות, עבודות מסגרות מיוחדות, ושיפוץ רכבי ואופנועי אספנות. אני משתדל לעבור אצלו לקפה בכל הזדמנות, לגנוב כמה דקות טובות, לראות את העבודות, ללטף איזו וספה ישנה. זה ללא ספק המקום הכי מגניב בעיר. המחוגה 9