לורן מילק היא משוררת ומוזיקאית מקומית שתופרת במילותיה את העיר עוד מאז נולדה בה. לאורך השנים שיריה הולחנו בידי מוזיקאים רבים, ביניהם קורין אלאל, יוני ליבנה, רונית שחר ועוד. אלבומה הראשון כמבצעת, "פרפר פרלין", הולחן והופק על ידי קורין אלאל, והאלבום השני שלה בדרך, כאשר שני סינגלים בהפקת אביחי טוכמן כבר יצאו לעולם, ועוד בדרך. את ספר השירה החמישי שלה "תיסלם דאוד" היא תשיק ב-12.1 בתיאטרון תמונע, ואתם יכולים כברלהתכונן ולרכוש כרטיסים.

1. אחותי

חנות סחר הוגן, חנות יפה, קטנה ומטריפה, בעלת ערך מוסף חברתי. בכל פעם שאני נכנסת אליה, אני מרגישה שאני נכנסת לבית אחר מלא יצירה, סטייל ואופנה. הפריטים הייחודיים מספרים סיפור של נשים יוצרות, שמרוויחות בכבוד ובתנאים הוגנים. זה סחר הוגן פמיניסטי במלוא מובן המילה. תמצאו שם עבודות רקמה של נשים בדואיות, טבעות רקומות, חנוכיות אתיופיות וסביבוני עץ מעוטרים, יצירות של "קוצ'ינטה", קולקטיב נשים אפריקאיות המבקשות מקלט בישראל, מוצרי יודאיקה, אביזרי אופנה, מוצרי טקסטיל ועבודות מלאכה. לצד כל הכוח והיופי הנשי הזה יש גם טבלאות שוקולד בעבודת יד, בלנד מובחר של שמן זית, זעתר, דבש, ליקרים, יין וספרים. כל רכישה ב"אחותי" היא מתנה כפולה, פריט יפהפה וגם תמיכה ישירה בנשים ובקהילה. אני נשביתי בקסמה של תיבת אהבה אתיופית, עשויה חימר, שבתוכה בני זוג שחורים מיניאטוריים מתנים אהבים, מתנת חתונה מושלמת. באמת ממליצה בחום להגיע ולהתאהב, אולהזמין אונליין.
הקונגרס 12, תל אביב

חנות "אחותי" סחר הוגן. (צילום: בר אילון)

2. פארק המסילה בנווה צדק

מסובבת את הסוכרייה על מקל שקוף קשור בסרט לבן, סוכרייה עם תמונה מצמררת שנועדה להנצחה, סוכריה עם פרפר לבן וארבעה לבבות אדומים בתוכה, שהכינה לזכרו אחותו ספיר וחילקה שרה, אימו של סאן. לסוכרייה מוצמד פתק מרהיב שעליו כתוב בשחור על גבי לבן: "אני תמיד אדאג שיהיה לך מתוק, גם מלמעלה, אוהב, סאן". סאן יעקובוב אמנון ז"ל, בנם של שרה לוי ואלי בן דודי.

ציור גרפיטי של סאן אמנון יעקובוב ז"ל. (קרדיט: בנצי גרופמן)

בהיותו רק בן 22, נרצח והופקר במסיבה ברֵעים בשבעה באוקטובר, ורכבו נגנב. השתתפתי בשבעה ובאזכרה באוקטובר האחרון, ולאחר שחזרנו מבית העלמין בחולון, נסענו ליפו לחוף קסיס, שהיה החוף של סאן ושל אימו. התרגשתי לגלות את הגרפיטי של בנצי ברופמן, שהתמסר להנצחת זכרם של החטופים וקורבנות שבעה באוקטובר, ביניהם דמותו של סאן חרוטה על קיר ציור גרפיטי. תסתכלו על העיניים הכחולות האלמותיות שלו.

3. Jaffa Sound Arts

ברחוב מזל שור בלב יפו העתיקה שוכן אחד מאולפני ההקלטות הכי אהובים עליי בתל־אביב. התוודעתי אליו דרך הזמרת גל דה פז, שהמליצה לי להקליט שירה בתא אינטימי ונפרד, וזה הטיפ המקצועי שהולך איתי קדימה. באולפן הזה הקלטתי את "לב טפיוקה" עם הסאונדמן יונתן יעקובי. נהניתי לשיר בו בפרטיות, כמו בתוך מרתף אפל ומסתורי, עם ויברציות מהממות וסאונד של מעמקים, הד שנדמה שעולה מתוך באר קדומה.
מזל השור 9, יפו

4. מגדל השעון

מבנה עות'מאני שחלונות הזכוכית הצבעונית שלו זוהרים ככוכבים בלילה, וקול ענבלו נשמע פעם בחצי שעה ובכל שעה עגולה. המגדל המכושף מכוסה בגג נחושת, סורגי ברזל מעוטרים ופעמון ברונזה עתיק יומין שנמצא בכניסה לעיר העתיקה של כלת הים. אייקון יפואי, סמן זמן, נקודת מוצא לטיול ומקום מפגש רומנטי. אני אוהבת לעמוד מולו בזמן השקיעה, להרגיש את העיר מתעוררת ולחוות את היופי ההיסטורי. לא תמיד השעון מכוון, אבל הוא מושך את העין וממנו אפשר לזרום לשוק הפשפשים, לים, לאבולעפיה, לגלריות ולבית מלון סטאי.

כיכר השעון ביפו. צילום: shutterstock

5. בית קפה יעל

ברחוב צייטלין ליד גינת דובנוב, חבוי מתחת לבית מגורים, במטבח קטן וצפוף, מול משרד העורך־דין של אבי דוד ז"ל, שמגיל שתים־עשרה הייתי המזכירה שלו. המקום קרוי על שם יעל יקותיאל ז"ל, אימה של אשרת בעלת הקפה. תענוג לכתוב שם על שולחן משותף מעץ אלון, אווירה שקטה וירוקה, דרינקים כיפיים, ידי זהב נשיות מטגנות, אופות ולשות, פרחים מפתים שוקקי חיים, ירקות אורגניים צבעוניים וטריים שנקטפו על הבוקר וכבר בקערה, מעמולים אסליים שמזכירים לי את סבתי מזל עליה השלום. קפה וינטג' עם חוש אסתטי, חזק וטוב.
צייטלין 18, תל אביב

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

התחנה המרכזית ונווה שאנן. העיר נוטשת את החלשים ביותר, תחנות סמים רבות ברחובות – לא רק סמים, אלא גם הטרדות מיניות ותקיפות נשים יומיומיות, מכורים ומכורות משוטטים ברחובות כמתים מהלכים, עם מורסות ועם פצעים פתוחים. התחנה המרכזית – מוקד של עוני, פשיעה והזנחה – ממשיכה לפעול כרגיל.

המפגע העירוני הגדול במזה"ת, איתנו לנצח. התחנה המרכזית (צילום: שאטרסטוק)

השאלון:

1. איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
יהודה מסס – מופע הפתיחה של פסטיבל ליבי במזרח. עברתי חוויה מעוררת השראה בפסטיבל "ליבי במזרח" בתיאטרון יפו, במופע של יהודה מסס, שזכה לראשונה לאות הוקרה מטעם תנועת "אחותי". כבוד גדול היה לי להזמין אותו לפתוח את הפסטיבל. יהודה הוא זמר נשמה מרוקאי, צייד של יופי שמעורר בי געגוע. הופתעתי מקטעי הקישור המעולים שלו ומיכולתו להצחיק ולחשמל את האוויר. באולם תיאטרון יפואי עם קשתות ועיטורים לצד אבן כורכר חשופה, בוצעו שירים מתוך האלבומים הבולטים שלו – "מזרב" עם אהוד מנור, "מחשבות" עם עמיר בניון ו"זיכרונות" עם ויקטור וייצמן – ואפילו השיר "עלש" בוצע בדואט עם נגן העוד אלעד בוהדנה. המופע הפותח את פסטיבל "ליבי במזרח" הצליח להמריא עם ליבי לשחקים. השתתפו בו הנגנים נדב ביטון (ניהול מוזיקלי ופסנתר), אלעד בוהדנה (גיטרה, עוד ושירה) ומיכל עמר (כלי הקשה). אות ההוקרה הוענק ליהודה על תרומתו הייחודית למוזיקה הישראלית, על יצירה חוצת גבולות, תרבויות ודורות, על אומנותו המחברת בין לבבות, בין מזרח למערב, ועל קולו הייחודי המאציל אור של אהבה, השראה ושלום.

2. איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"אורנה ואלה" הוא דוקו ישראלי חשוף ומורכב על השותפות והחברות של אורנה ואלה – זוג נשים שהקימו ב־1992 את אחד מבתי הקפה האייקוניים בתל־אביב. הבמאי תומר הימן, גיי מלא סטייל ואמביציה, שעבר מהמושב אל העיר הגדולה ומילצר אצלן תקופה – חוזר אליהן כעבור שלושים שנה ומציג סיפור אהבה, משפחה ויצירה מנקודת מבט רכה, חדורת אמפתיה ופמיניסטית. סרט שירי ועדין שנחרט בי כמו מיניאטורה של בית קפה עם חצר אחורית וגינה.

זהו מפגש נדיר עם נשות הטארט טאטן והאספרסו, שתיים ממובילות הקולינריה בישראל, דרך צילומי וידאו וסטילס, שמנציחים את העשור של שנות התשעים, שבו אורנה ואלה מככבות בטבעיות כובשת בין ביס לביס, בין עוגות הקצפת לשאריות הספגטי האדום, אורז הבר והאסקפיזם. המנות הביתיות, שנרקחו בתשומת לב אימהית, קפדנית ואסתטית, והדמויות המשוטטות בין הסירים יישמרו לתמיד במקרר הקינוחים של הזיכרון התל־אביבי. אני, כמו רבים אחרים, אזכור את הבית הקטן בשינקין 33, את המפות הצחורות ואת התור ללביבות הבטטה שנראה כמו תור לנשיקות.

3. לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
עמותת "לא עומדות מנגד" – מסייעות לנשים וגברים במעגל הזנות.

4. מי התל־אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
שולה קשת קשי, פמיניסטית מזרחית ופנתרה שחורה מדרום תל־אביב, תמיד עם הפנתר הפרטי שלה בבית – החתול עיוני, סמל לחום ולנוכחות הייחודית שלה. מנכ״לית תנועת "אחותי – למען נשים בישראל", חברת מועצת עיריית תל־אביב–יפו מסיעת "כולנו העיר" ויו"ר ועדת שכונת נווה שאנן, פועלת להבטיח מרחב בטוח ושוויוני לנשים ולקהילות מגוונות בכל רחבי העיר. קשת היא תופעה סוליסטית עם אג'נדה קהילתית אותנטית, אומנית, מנהיגה ולוחמת צדק, שמראה איך עקשנות, אהבה ואחריות הופכות לעשייה מצילת חיים ומשנה עיר.

5. מה יהיה?
יהיה הארד קור.

• העיר שלי
• משוררים
• ❤ תרבות
• לורן מילק