אוכלים חומוס. מדברים על פורנו. זאת העיר של ליאת אלקיים
"העיר שלי" - מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: ליאת אלקיים תחגוג הערב את עליית סרט הבכורה שלה, "החבר השמן שלי", סרט שתל אביב היא הכוכבת הגדולה שלו ויכול לאכלס שנה של מדורי "העיר שלי". לכו פשוט לראות אותו במקום לקרוא את המדור
>> "החבר השמן שלי", סרטם של ליאת אלקיים ("אבל הלילה עוד צעיר") וגודיס שניידר וזוכה פרס סרט הבכורה הטוב ביותר בפסטיבל חיפה, עולה היום בבתי הקולנוע והעיר תל אביב היא שחקנית מרכזית בו. אם אתן אוהבות את תל אביב יש סיכוי טוב מאוד שתאהבו גם אותו.
1. קפה Bialetti
הדמויות הראשיות בסרט "החבר השמן שלי" שעולה לאקרנים השבוע ב-22.6, מבוססות עליי ועל בן זוגי גודיס שניידר. הוא – גבר מלא חן וקסם ואני, איך לומר, יותר מלאה בעצמי.
עכשיו, אני בגדול לא יושבת בבתי קפה ולא עובדת בבתי קפה אבל אוהבת לשתות קפה מעולה. חברתי דניאלה הכירה לי את בית הקפה הזה שבו הקפה הכי טוב בתל אביב בעיניי. רק שהשבוע, בתור לשיקוי שלי, שמעתי מישהי שאני לא מכירה בכלל מדברת על הסרט. זה כמובן שימח אותי מאוד, ונעמדתי מאחוריה בחיוך ואוזן כרויה, עד שהיא טענה שאני שמנופובית שאולי קוראת הרבה ספרים, אבל בתכל'ס לא למדתי מהם כלום.
ההנחה שלא רק הדמויות נלקחו מחיינו האישיים אלא גם הסיפור, שגויה. אבל מסתבר שדי לזרים לראות את הטריילר, להניח שאני אשה איומה ושטחית ביותר. עכשיו, זה לא שאני טוענת שאני איזו נופת צופים מוארת, כן? אבל חשוב לי לציין, שחור על גבי לבן, שכשאני הכרתי את הבמאי, בפגישת עבודה בקפה שיין המנוח, הוא היה בחור גדול למדי, ואני, אני אולי הייתי ביץ' רזה, אבל הייתי מוכנה לקפוץ איתו למיטה מיד. דווקא הוא היה זה ששיחק אותה הארד טו גט במשך שבוע.
אני בנאדם בעייתי, מהמון בחינות, יש לי אינסוף אישיוז, עם העולם, עם ההפיכה המשטרית, עם תרבות המערב ובמיוחד עם גברים, אבל עד שכבר יש איזה שדה של הקיום האנושי שבו אני יחסית בנאדם סימפטי ומתקדם מבחינה רגשית, גם הוא נלקח ממני. מעצבן ממש. מזל שהקפה היה, כרגיל, מדהים. אבן גבירול 54
2. משאוושה
באחת מגרסאות העבודה לאנגלית קראנו ל"החבר השמן שלי" – "Boy Meets Food". הסרט צולם ברחבי תל אביב בהמון לוקשיינים אהובים. כל כולו רשימת המלצות אורבנית: הנסיך הקטן, שוק הוינטג' של שישי בסינמטק, שדרות רוטשילד, קולנוע לב, המזרקה, הסנטר, הבארבי ועוד. אבל הכי חשוב היה האוכל. במאי הסרט, שהוא בן זוגי' מאוד אוהב לצחוק עליי שכנערת מקומונים מהניינטיז, אין דבר שאני אוהבת יותר מאשר להכתיר מקומות כהכי הכי. הוא הכי צודק. בעניין הזה.
הייתי פודי עוד לפני שזה נהיה מינוח ומערכת היחסים שלי עם תל אביב היא קודם כל ולפני הכול נוסטלגית-קולינרית. אני זוכרת הכול. את הימים שהיו זיתים שחורים בסלט הכול של אורנה ואלה, את הכרובית החיה בסלט של קפה כזה, את לבבות הדקל בזה של קפה בגדד, את הביצה עין על הפיצה של ביג מאמא, את הפסטה אפונה ואווז בגלולה, את הפטריות הממולאות של השיקגו פאי פקטורי, לבת מצווה שלי דוד משה לקח אותי לאכול באלהמברה וטעמים של סטייק טרטר ובויאבז הממו אותי, בחיים לא אשכח את הקרב בין מסעדות פקין ולוטוס בצפון תל אביב, את הצ'ולנט ורגל האווז של קפה בתיה, את ריח תבלינים שהיו שמים על הסטייק בסטייקית הפיל, את אמא שלי חוזרת לילה אחד מדייט מרחוב הארבעה ואומרת – תקשיבי, הייתי במסעדה חדשה ואכלתי היום את האוכל שאת הכי תאהבי בעולם – קוראים לזה מושי. תכל'ס, אני יכולה להמשיך ככה שעות, למעוניינים צרו קשר בפרטי.
אני אוהבת לאכול ואוכלת הכול. חוץ מאוכל הודי, כוסברה, גויאבה וחומוס. פרט ליוצא דופן אחד. המשאוושה. שהוא חומוס מדהים וגם, צילמנו בו את הסצינה האהובה עליי בסרט. אוכלים חומוס. מדברים על פורנו. וגם הבאבא גנוש הכי מושלם שם. פינסקר 40
3. סטודיו נוריתמי
כל הספרים, הבגדים, והעלבונות המוצלחים בסרט "החבר השמן שלי" הם שלי. אני הייתי גם המלבישה של הסרט וזה ביני לביני הדבר שאני הכי גאה בו. חברתי מימי התיכון אלינור אידלמן אבני, המעצבת הגאונה של נוריתמי, השאילה לי תכשיטים לצילומים וזה היה רגע של הגשמת פנטזיה כי אני תמיד רוצה את כל התכשיטים והבגדים שהיא מעצבת וככה היה לי תירוץ לקחת כל מה שבא לי. חלום. ישראל אשכנזי 63
4. אלנבי 58, אמפם אלנבי, הפסאז'
שנות העשרים של חיי נעלמו במשולש ברמודה שהוא משולש אלנבי. היו ימים, שלא לומר חודשים, שנעתי אקסקלוסיבית ברדיוס המצומצם שבין אלנבי 58, המנזר והגולם וחוזר חלילה. אבל יותר מהכל אני אוהבת את שביל הפסאז' הפתוח, זה שצמוד לאמפם. ממש שם בקיץ אחד מיוזע במיוחד, די מזמן, גבר צעיר ויפה ורק קצת לקוני, ביקש את רשותי בנימוס ואז נישק אותי את הנשיקה המושלמת הראשונה בחיי.
5. שלמה המלך 88
מהצד של אמא שלי, אני דור שלישי תל אביבית. האגדה המשפחתית מספרת שסבא וסבתא שלי נפגשו כשהיא מילצרה אותו בבית קפה ברחוב בן יהודה. הוא היה לבוש יפה מכדי לא להבחין בו והיא הייתה מלצרית גרועה מספיק כדי לשפוך עליו משהו. הם גרו ברחבי העיר הלבנה, עד שנעצרו וקנו דירה ברחוב שלמה המלך 88. ובכל פעם שאני עוברת ברחוב הרחב והירוק הזה, בדרך לחברים הכי טובים שלי שגרים מטר משם, אני נעצרת לרגע במספר 88 וליבי מתרחב. ארוחות השישי המשפחתיות, קידוש, מרק עוף צלול וצח שלא ידעתי אז להעריך אלא רק להטביע בשקדי מרק, החיבוק של דודה דליה, והמרפקים לא על השולחן ליאת! חוץ מעוגת הפרג או הקרפ סוזט לקינוח תמיד היו קרמבואים שסבא שלי היה מחביא בארגז בארון המעילים, לצד אוסף הכובעים המטורף שלו. ואז, הייתי יושבת לידו בסלון לראות סיבה למסיבה או ממני מני, וזהו. בשלב הזה, בדרך כלל, הייתי נרדמת.
