שמש בעיניים מהצד השני ומקום להוריד את השבוע. העיר של מתן ורד

מתן ורד (כאן עוקבים) הוא מוזיקאי, זמר, כותב ומפיק מוזיקלי בן 28 שהגיע מכפר סבא לשכונת מונטיפיטורי השקטה. אלבום הבכורה שלו, "אני ומה שיש לי בראש", יצא בחודש ינואר האחרון ומציג לאורך 30 דקותיו יוצר צעיר שרעב לטרוף את העולם, עם סאונד שהפיק בעצמו יחד עם מוזיקאים מוכשרים נוספים, והמון רצון לכבוש את העיר. 

 

1. שדרות יהודית

הכל התחיל ב-2019, כשמצאתי כאן חניה בטעות, ומאז יש לי מקום שמור בלב לרחוב הזה. חניה כבר מזמן אין כאן, אבל יש רכבת קלה ואת האולפן הביתי שלי שנמצא ממש מעבר לפינה. זה מרכז העולם שלי מבחינתי, הכל קורה ממנו. אם תעברו כאן בשעת בוקר מאוחרת מדי, רוב הסיכויים שתראו אותי עם אוזניות באחד מבתי הקפה על השדרה, בדיוק בנקודה שבין תל אביב לאיילון.

2. חוף צ׳ארלס קלור

לפעמים על הדשא, לרוב על החול, אבל תמיד מול הים. כשאני מרגיש שאני צריך לסדר קצת דברים בראש ולאפס את עצמי, אני מתחיל את זה בים, מרגע לבד, ואז אפשר להתחיל את היום (או לסיים אותו). הים היה נקודת מפגש מעולה בשבילי לאורך כל החיים, בטח בשנים האחרונות, ו״חדי ההבחנה״ ישמעו בתוך השירים עצמם הרבה רפרנסים אליו, לפעמים בצורה ישירה ולפעמים בעקיפין, סיפור בתוך סיפור.

3. גת רימון

על פארק המסילה, קפה מעולה של שבת בצהריים עם חברים, ועם כל עם ישראל. כמו שזה צריך להיות. זה המקום להוריד בו את השבוע – והיו שבועות לא פשוטים. הנוהל קבוע: עושים סיבוב בנחלה ובלוינסקי, מסיימים את הקפה, עוברים להביא חומוס וצוללים לשנץ לא אחראי אבל בלתי נמנע.
גת רימון 16, תל אביב

4. הגג של האדמונד

קפה, סמאש אבוקדו וקצת שמש בעיניים מהצד השני של העיר. זה הספוט שלי לפתוח מחשב ולהתחיל לעבוד או סתם לשבת עם חבר לדבר, וליהנות מהעיר הזאת מזווית אחרת. המלצה שלי – אל תגיעו לשם, כדי שלא ייתפס לי המקום.
יצחק שדה 30, תל אביב

5. האולפן של אלון בפלורנטין

שכונת פלורנטין מלאה במקומות שהייתי כותב עליהם כאן, אבל בחרתי דווקא במקום שלא תכירו. בדיוק בנקודה בין הברים וטפטופי המזגנים, נמצא מקום כמעט מנותק מהשכונה, מקום שהייתי בו בחלק משמעותי מהשנה האחרונה. בתהליך העבודה על האלבום עברתי בין המון אולפנים ומפיקים מוזיקליים, לפעמים זה עבד יותר ולפעמים פחות, זה היה חלק חשוב בלהתפתח כמפיק בעצמי, ולהבין איך ואת מי אני רוצה להכניס לעולם שלי, ולעבוד על המוזיקה שלי איתו. כשנכנסתי לאולפן של אלון רזין, הפאזל התחיל להסתדר.

מסשן לסשן, עבדנו שם ימים ולילות, שבוע אחרי שבוע, בהם הפאזל הזה הרכיב את עצמו לאט לאט גם בלי ששמתי לב. גם כשלא היה חשק בגלל החדשות או הטילים האיראנים ביוני האחרון. הגענו לשם בכל זאת – כדי לפרוק, אפילו אם סתם לשבת לדבר ולתת לדברים להיות. התוצאה נמצאת היום בתוך האלבום. ואפילו שרדנו כדי לספר!

מקום לא אהוב בעיר

כל רחוב שפעם היה מרכזי ועכשיו הפך לאתר בנייה אחד גדול. כבר שכחתי איך זה אמור להיראות. הגיע הזמן לפתוח פה עורקים.

השאלון

איזו יצירה (סרט, סדרה, ספר, שיר) נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הדוקו החדש של אביתר בנאי – ״סיכוי להינצל״. תמיד אהבתי דוקואים על מוזיקאים, משהו בכניסה לתוך העולם הפרטי שלהם גרם לעולם הפרטי שלי להראות פחות מבולגן כנראה, וגם תמיד עשה לי מלא מוטיביציה והשראה לכתוב שירים כמוהם. משהו בדוקו הזה, שמלווה את אביתר בכל כך הרבה שלבים ורגעים אמיתיים שמלאים בשאלות ורגעים של הזדהות, תפס אותי ממש. אבל הפעם לא רצתי לפסנתר, לא רציתי לעשות כלום חוץ מלהישאב לזה, ולהיזכר דרכו גם ב״למה״ שלי. 

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון (הצגה, מופע, סרט, תערוכה, הרצאה) סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
המופע של אלון אהל ״מנגן את החיים״. בסוף האור מנצח את החושך.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
עמותת "משפחה אחת" – עמותה שמעניקה מעטפת שיקום ותמיכה ארוכת טווח לאלפי פצועים בגוף ובנפש, ולמשפחות שכולות שאיבדו את היקר להם מכל.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
החיילים והמילואימניקים שעושים וויתורים ענקיים על החופש האישי שלהם ועל הרבה יותר מזה, ומאפשרים לנו לחיות את עולמנו הקטן, ולהינות מהעיר הזאת. אני מזכיר לעצמי כל הזמן.

מה יהיה?
אם הייתי צריך להמר, כנראה שהכל יסתדר.