נאור הקים עם בן דודו את כרמלה, אז ברור שיבחר בשוק. זו העיר שלו

שוק הכרמל

אפשר להוציא את הבן אדם מהשוק, אבל אי אפשר להוציא את השוק מהבן אדם. גדלתי, חונכתי וספגתי את ערכיי מגיל ינקות בשוק הכרמל. שם הייתה ועודנה, בסטת הירוקים של אבי ודודי, אמנון חסיד ויצחק חסיד (או בכינוייהם: הבסטות של החירשים). השנים עברו, הבסטות השתנו ואחת הפכה להיות כרמלה שאתם מכירים היום. ביחד עם חברי הטוב, השותף לחיים ובין היתר גם בן דוד, פתחנו את כרמלה און ליין לפני 18 שנים ומאז הכל היסטוריה. השוק לימד אותי על חשיבות מוסר העבודה, איך לקום ב-4 בבוקר ועדיין לחייך ללקוח כל יום, ואיך להתרגש כל בוקר מחדש מתוצרת חקלאית משובחת. וכן, עד היום לב של חסה סגור מרגש אותי ממש.

אי אפשר באמת להוציא גם את האדם מהשוק. שוק הכרמל (צילום יעקב בלומנטל)

בר ברבוניה

הגישה שלי אומרת שאם כבר לפרנס מישהו, אז שיהיה קטן, מקומי ואיכותי. אני תמיד אעדיף לקנות במכולת השכונתית, להסתפר מתחת לבית ולקפוץ לחייט הקרוב בפסאג' של דיזינגוף. לאור התיאוריה, רוב המקומות בהם אני יושב נמצאים מרחק הליכה מהבית שלי ולמזלי אלו מקומות שהייתי מגיע אליהם גם מרחוק. בר ברבוניה הפך כבר מזמן לבית עבורי ולמוסד תל אביבי מוכר ואהוב. הגינס נמזג בטמפרטורה מושלמת, האוכל מצוין וטרי והמוזיקה הישראלית שמתנגנת ברקע מושלמת. לבן-אל הבעלים יש כמה נקודות זכות אצלי, לא רק בגלל היותו תימני, אלא בעיקר בזכות 'צלצולי פעמונים' של אהובה עוזרי, שתמיד מתנגן לכבודי בצהרי שישי.
בן יהודה 163

קטן, מקומי ואיכותי. ברבוניה בר (צילום: ספי קרופסקי)

שילה

גם קרוב לבית, גם סטנדרט לא מתפשר ובעיקר שירות נהדר. השילה היא המסעדה שאשתי ואני מגיעים אליה בשביל לנקות קצת את רעשי הרקע מחיי היומיום ומארבעת ילדינו. אין כמו לשבת לבד על הבר, רק היא ואני, יין לבן קר, קרפצ'יו שרימפס (של יהודי מאמין) וסלט ברזל שכמובן עשוי מהירקות של כרמלה. פתחנו את העסקים שלנו כמעט במקביל, הפכנו חברים טובים וקרובים בחלוף השנים (שרון כהן) ואפילו הילדים שלנו חברים טובים. בקיצור, הכל נשאר בשכונה. והכי חשוב – לא צריך לשלם לוואלה פארקינג.
בן יהודה 182

למי שמעדיף יש גם פילה בקר. שילה (צילום: איליה מלניקוב)

ליגורי

הכריכים הכי טובים בעיר נמצאים במעדניית ליגורי שבדיזינגוף, שעד לא מזמן בכלל מכרה רק גבינות, נקניקים ודליקטסים. ליאת הבעלים מכינה את הכריכים במו ידיה עם מלא אהבה ועם חומרי הגלם הכי טובים שיש. טעמתי כמה בחיי, אבל הגרבלקס של איגור הבעלים – מפחיד כמה שהוא טעים. בנוסף שווה לנסות גם את החמין של ליאת ואת עוגת הקפה. אבל אני בכלל מגיע לשם בגלל אביגיל, הבת שלהם, שנותנת לי להרגיש הכי בבית שיש. זה הבילוי המושלם של שישי בבוקר אחרי הפיזורים למסגרות של הקטנים, במיוחד כי זה הדרינק הראשון של הסופ"ש (יין, לא הארד ליקר, תרגעו).
דיזנגוף 201

כריכים מהחלומות. ליגורי. צילום: אנטולי מיכאלו

ברברשופ קאט&שייב דיזינגוף 229

עם תעופה עצמית קלה, יש שיגידו שאני נראה טוב. ולא סתם, כי יש לי את החבר'ה מהברברשופ בדיזינגוף שכל שבוע מסדרים אותי קומפלט. זקן, תספורת ומוזיקה מעולה. יותר מהתספורת אני בכלל בא לבילוי. לאיציק ו-וובה הבעלים יש ידיים של אמנים וכל החברה שעובדים איתם הם כבר מזמן משפחה. לשמחתי גם שלושת בניי נכנסו לסבב הקבוע, דבר המקנה לנו זמן איכות ביחד. לצערי, זמן האיכות הזה עולה לי בעוד שלוש תספורות (כל שלושה שבועות, תעשו את החשבון לבד).
דיזנגוף 229

הגג ברחוב דה האז

לא ציפיתי שזה יהיה המקום האהוב עליי בתל אביב, העיר בה גדלתי, יצאתי וחגגתי לאורך כל שנותיי. לי, לאחיי ולבנות ולבני הזוג שלנו יש פרלמנט קבוע של יום חמישי בערב. ה'גג בדה האז', שם גר אחי, מסמל את העובדה שהתבגרנו ושהבנו שאין כמו משפחה, ושזו הבחירה הטובה ביותר כל יום מחדש. היום אני כבר יודע שאין כמו לבחור את מה שעושה לי הכי טוב, הכי נקי והכי אמיתי. אין כמו משפחה, ואם היא בתל אביב אז בכלל.