חנות שמרימה את הנשמה וראמן עם הייפ מוצדק. העיר של נועה כרמי

>> נועה כרמי, 24, היא שחקנית בנסיקה שמתגוררת ועובדת בתל אביב כבר שמונה שנים, ואולי כבר ראיתם אותה בסדרה "בת השוטר" ובסרט "חמדה של שמי זרחין. בימים אלה היא מככבת ב"קרום", המחזה הפרוע של חנוך לוין משנת 1975 שזוכה במלאת לו 50 לעיבוד חדש ומסקרן של תיאטרון גשר. כל הפרטים ואפילו כרטיסים להצגות קרובות (12.7-11.7) כאן.

>> דייט בשישי בבוקר ופיקניק אורבני בכיכר // העיר של מיכל גבע
>> בית של חמלה ועדינות וחנות של הפתעות // העיר של ניצן פינקו

1. תיאטרון גשר

גשר זה היה מקום שאהוב עליי כקהל המון זמן, ואז לפני שנתיים הוא הפך גם למקום עבודה אהוב, שאני מתחילה לקרוא לו לאחרונה אפילו בית. נכנסתי לתיאטרון עם ההצגה “התנצלויות פומביות”, והתאהבתי ישר במקום ובאווירה. בתור ילדה תמיד הייתי מגיעה לצפות בהצגות ורק מדמיינת את עצמי על הבמה הזאת. היום, כשאני מגיעה לחזרות של ״קרום", הילדה הקטנה מבפנים משתוללת מאושר. בכלל, כל מתחם נגה ממש מיוחד בעיניי. יש בו שקט מיוחד כזה, אנרגיה קצת אחרת. לפני הצגה אני אוהבת לשבת בג'מה או בסן רמו, לשתות קפה ולספוג את האווירה. מעבר לזה שהמתחם עצמו יפהפה ומלא בהיסטוריה – האנשים הם שהופכים את התאטרון למה שהוא, השחקנים, עובדי הבמה, ההנהלה, הצוותים – כולם מלאי תשוקה מאחדת וגם כאלה מקסימים ומצחיקים ומלאי חיים. תענוג להגיע לשם כל יום.
שדרות ירושלים 9 יפו

2. ביצ'יקלטה

לביצ’יקלטה יש וייב מעולה. זה מתחיל בזה שהמקום קצת מסתתר – מין מקום כזה שלא קופץ לעין מיד, וכשאתה נכנס יש תחושה כאילו גילית חצר סודית. לא משהו מתאמץ או פלצני, פשוט אווירה נעימה וכיפית. אני לרוב יושבת בחצר, למרות שגם בבר למעלה תמיד נחמד ויש בו מוזיקה טובה. תמיד השירות קליל ונעים, ויש להם אחלה יין.
נחלת בנימין 29 תל אביב

3. Purple pig & Jadid

החנות הזאת היא נקודת החולשה שלי. כל פעם שאני עוברת בהרצל אני פשוט חייבת להיכנס. הכול מסודר בטוב טעם ויש הרגשה שמישהו חשב על כל פרט. יש שם פיסים שפשוט מרימים לי את הנשמה. אין על שופינג כשהוא מדויק לסגנון שלך. אז כשאני מרגישה שמגיע לי להתפנק – זה ה-go to שלי. תמיד מוצאת שם איזה חצאית מיוחדת או שמלה יפה שתגרום לי להרגיש יפה ומיוחדת.
הרצל 20 תל אביב

4. קוקו נקו

היה הייפ גדול ברגע שהמקום נפתח ובתור חובבת ראמן גדולה (מאוד!) באתי עם ציפיות גבוהות. והאמת – ההייפ לגמרי מוצדק. הראמן שם פשוט טעים בטירוף. זה לגמרי הפך לאחד המקומות הקבועים שלי.
פלורנטין 5 תל אביב

5. מוז"א (מוזיאון ארץ ישראל)

אני מופיעה שם לא מעט עם ההצגה “בן המלך והעני” של אורנה פורת, ובכל פעם שאני מגיעה – יש תחושת התרגשות באוויר. המקום עצמו פשוט נעים, ירוק, שקט. יש שם משהו שמנתק אותך רגע מהרעש של העיר ונותן תחושת רוגע. תמיד כיף לי להגיע לשם – גם כי אני מאוד אוהבת את ההצגה הזו, וגם כי האווירה במוזיאון תמיד נעימה – אנשים מחייכים, הקהל מקסים, והצוות שמארח אותנו פשוט מהמם. מה שאני הכי אוהבת זה שיש לזה גם ערך מוסף, הילדים שמגיעים לא רק נהנים מההצגה, הם נחשפים על הדרך גם לעולם של תרבות והיסטוריה, של סקרנות. זה מקום שמעורר השראה, וזה כיף גדול להיות חלק מחוויה כזאת שאני יודעת שאני נהניתי ממנה מאוד כילדה.
לבנון 2 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

כיכר המדינה. מאז שהתחילו העבודות בכיכר המדינה, התחושה הפכה מאזור נעים למין שטח בנייה מאובק ומתוח. זה מקום שפעם היה בו קסם, אהבתי ממש את המדשאות. היום קשה לי להתחבר אליו – תמיד רועש ועמוס בשיפוצים ובנייה. לא בכל מקום חייב לתקוע מתחם מסחרי!

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הסרט Wicked. הוא ממש החזיר לי את התחושה שהילדה הקטנה והתמימה שבי עדיין שם, גם כשקשה. מאז המלחמה חיפשתי רגעים של רוך ותמימות, והסרט הזה פשוט נגע בי במקום הזה. אני גם מאוד מחוברת לסיפור – זה תמיד מזכיר לי את סבא שלי, רפי כרמי ז”ל. ברגעים האחרונים שלו הוא ביקש שאשיר לו, ושרתי "אי שם מעבר לקשת" מהקוסם מארץ עוץ. המוזיקה של Wicked כל כך מרפררת לשם, וזה תמיד לוקח אותי לאותו מקום בלב. כל כך מחכה לסרט המשך!

איזו יצירה נתנה לך כוח או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"כחול", האלבום של ניר כנען. מעבר לזה שניר אחד החברים הכי טובים שלי בעולם, המוסיקה שלו (אובייקטיבית! או שלא) הכי יפה בעולם. חשבתי אולי לבחור שיר ספציפי אבל כל הרצף של האלבום פשוט עושה לי טוב כל פעם מחדש.  הרגישות והאינטליגנציה בשירים שלו פורטת על כל המיתרים של הלב ומיידית אתה מרגיש לא לבד. מתרגשת בטירוף להופעה הראשונה שלו בבארבי! 

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב?
מטה החטופים. התקופה הזאת דורשת מאיתנו להיות עם אחד – ומטה החטופים הוא ביטוי ישיר לכך. הם עושים עבודת קודש במאבק להחזיר את היקירים שלנו, והעזרה שם היא לא רק תרומה חומרית אלא גם עמדה מוסרית – להיות בצד של התקווה והאנושיות.

מי התל אביבית שהכי צריך להרים לה כרגע?

נעמה כרמי. אמא שלי. אין שאלה בכלל. היא אמנם לא בליינית תל אביבית קלאסית ולא מסתובבת עם אספרסו ביד, אבל היא אמא שתמיד שמה את כולם לפניה, שתמיד יודעת מתי להרים גם כשאף אחד לא שם לב שצריך. היא מורה לילדי פנימייה בכפר הירוק, נותנת את הלב שלה יום אחרי יום, גם כשזה קשה, גם כשלא רואים. אני רואה מהצד כמה מורים לילדי פנימייה עושים עבודה שהיא הרבה מעבר ללמד – הם הופכים לדמויות משמעותיות בחיים של ילדים שלפעמים אין להם תמיכה קבועה מהבית. הם עוזרים לילדים לגדול, להאמין בעצמם, להרגיש שרואים אותם. וזה מעורר הערצה בעיניי. אז אם יש מישהי שצריך להעריך ולהרים לה – זו היא. על הלב הענק, הנתינה בלי תנאים, והאהבה השקטה שמחזיקה כל כך הרבה אנשים. אני מסתכלת עליה ולומדת מה זה להיות חזקה באמת.

מה יהיה?
על אף שזו תקופה קשה ומבלבלת, אני בוחרת להישאר אופטימית. אני מאמינה בכוח של אנשים טובים, באמנות שמחברת בין לבבות, ובזה שבסוף – אנחנו נחזור לחיים מלאים באור, בשמחה ובחיבוק. התקווה היא בחירה יומיומית, ואני בוחרת בה כל בוקר מחדש.