המבנה הכי יפה בתל אביב ופארק עצום לרוץ בו. זאת העיר של סמג'

"העיר שלי": המדור שבו תל אביבים ממליצים על המקומות האהובים עליהם. והפעם: ביום היא הבוסית לענייני תקשורת וממברז בסוהו האוס, אבל בלילה היא די.ג'יי סמג', מהטאלנטיות העולות בעירנו. יצאנו איתה לסיבוב בין הקפה שבו היא מעכלת דו"חות והבר שמרגיש כמו סלון פרטי של מישהו, והתחלנו לעקוב לקראת פורים. כדאי גם לכם
>> סמג' (סיסטר), בת 34, במקור מושבניקית ממועצה אזורית באר טוביה וב-15 שנים האחרונות מתגוררת בתל אביב. בימים היא מתפקדת כ-Head Of Membership and Communication בסוהו האוס, ובלילות היא DJ Smajj שמעבירה הילוכים כאלה ואחרים ברחבי הארץ. "אין דבר שמרגש אותי יותר מלהעלות הילוך במקום קסום, לחבר בין אנשים וליצור פנטזיה קוסמית שתמלא את החסר – לי ולעוד רבים. בפורים הקרוב זה הולך לקרות! עדיין מוקדם לחשוף מידע, אבל פרטים נוספים בקרוב באינסטגרם שלי". אז תעקבו.
>> רחוב שלם בבר אחד ומקום של אמת // העיר של רועי פריצי פרידמן
>> קיבוץ בתוך תל אביב וחלום של כל גרגרן // העיר של עמרי הכהן
1. נואיבה
חנות תקליטים סופר מגניבה בבית רומנו שתמיד יש בה אווירה. זאת בועה שמגיעים אליה להאזין למוזיקה טובה מכל הסגנונות והתקופות, לשתות משהו ולקשקש. אני אוהבת שהבר קטן ומרגיש כאלו אתה יושב אצל משהו בסלון הפרטי שלו.
בית הבד 7
2. דלי אלהמברה
בדרך לעבודה, אחרי שקיבלתי דו׳׳ח בשדרות ירושלים, אעצור בבית קפה המתוק הזה. הוא גם מעדנייה ביום, ובשעות הערב הוא גם מקום ליין. המקום הוקם מתוך אמונה בחקלאות וקולינריה מקומית מבוססת "פארם טו טייבל". אני עוצרת שם לקפה וסנדוויץ' לעכל את הדו"ח שקיבלתי.
שדרות ירושלים 30
3. סוהו האוס
המקום הזה מספק לי מגוון כזה רחב של דברים. לפעמים אני שוכחת שזה מקום העבודה שלי. אולי זה נשמע שאני קצת משוחדת מתוקף תפקידי, אבל אני לא. הבניין הוא ביי פאר המבנה הכי יפה בתל אביב. המבנה ההיסטורי הוקם בשנת 1889 ושימש מנזר לאחיות של סנט ג'וזף, לאחר מכן הפך לבית ספר קתולי לבנות והיום הוא בית לקהילה היוצרת. בדגש על בית. זה הבית שלנו. מאז שאני פה אני כבר כמעט ולא יוצאת בעיר. יש פה מסיבות מכל הסוגים – מהפקות ענק ועד מסיבות אינטימיות שמשלבות את כל הסגנונות. יש הופעות של כל סוגי האמנים, סדנאות, הרצאות, אירוח שפים. בקיצור, כל מה שכיף. כמובן שבקיץ כיף לי להתחיל את היום בבריכה, ולעלות אחרי זה לאיזה אימון בסטודיו. בקיצור, קשה לצאת מפה.
יפת 27
4. פארק המדרון
אני משתדלת לרוץ 3 פעמים בשבוע, מעדיפה בזמן שקיעה או מוקדם בבוקר. אם בא לי להתחיל את היום נקי ואני לא גמורה מהלילה לפני, אני יוצאת מנווה צדק ועל הטיילת ומתחילה ריצה לכיוון יפו. אין אזור יפה יותר מפארק המדרון. זה פארק עצום, ירוק, כמעט ריק מאנשים, ומתחתיו חופים בתוליים יפים עם מים תכלת. זה רגע עבור עצמי להתנתק לרגע מהשגעת של העיר לתוך שלווה אמיתית לפני שהיום מרים הילוך.
5. סנט ג'אפה
זה בר יין וסטודיו לנרות בעיר העתיקה ביפו. הפרויקט נולד במלחמה על ידי חגי אשל, שהוא איש של אירוח ואירועים, ומאחר שלא היו אירועים בתקופת המלחמה, הוא החל לעצב נרות ואירח ערבים אינטימיים אצלו בבית ביפו, ולאחר מכן עבר למיקום הנוכחי שלו בנמל יפו. החלל מעוצב בסטייל שמתאים גם לאירועים קטנים וסדנאות. אפשר להביא כלים מהבית ולהכין בהם נרות, אפשר לקנות כלים בסטודיו ולמלא בהם נרות בחותם אישי ואפשר גם לקנות נרות מוכנים בסטודיו.
מזל דגים 3
מקום לא אהוב בעיר:
כיכר השעון ורחוב יפת. גם ככה אנחנו מדינה של סטרס והאזור הזה מעלה אותי קומה בדרגת הסטרס. תמיד פקוק, כולם צופרים ונוסעים כמו משוגעים. אין פעם שאני נוסעת על יפת ולא חושבת על כמה החיים פריצים והם יכולים להסתיים ברגע. וממש שם, ברחוב יפת.
השאלון:
איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"אשד" במוזיאון תל אביב. בחצות הלילה של יום חמישי הלכתי עם חברה למופע "אשד" של מוחמד אבו סאלמה במוזיאון תל אביב. חשבתי שאני הולכת לעוד הופעה של בירה ונשירה ואז נכנסתי פנימה. וואו! הרגשתי שאני במיצג של הברנינג מן. מה הסיכוי לראות דבר כזה בתל אביב? המיצב משלב אלפי מטרים של שרשראות מתכת, כמו מבול כבד על פני הרצפה, עם תאורה שמכניסה אותך לטריפ וכל זה בליווי מוזיקלי של יונתן דסקל על הפסנתר. הרגשתי שאני בחוויה רוחנית, זה היה מרחב מטורף, נוצץ ושטוף אור אבל יכול להיות גם תהום פסיכולוגית. ממליצה מאוד למי שרוצה להיכנס פנימה, להתמסר לחוויה ולא לדעת איך לצאת.
איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
לאחרונה השתתפתי בסדנת כתיבה של חברה טובה וקולגה, יפעת טללייבסקי, כאשר בכל מפגש עוסקים בנושא אחר: אהבה ויחסים, לב שבור, תשוקה, חופש ובחירות. מלבד העובדה שהמשתתפים בסדנא שיתפו קטעים מרגשים ומעוררי השראה, זו הרגשה מיוחדת לשבת בחדר עם אנשים ששמים את הלב שלהם על הבמה ומשתפים באותנטיות רגעים חשופים של החיים. הסדנא בקונספט של סלון תרבות – יין, אוכל, אנשים מעניינים ומלא סיפורים מפתיעים. הייתה מוזיקה טובה, קיבלתי השראה ומצאתי את עצמי לראשונה משתפת את חברי הקבוצה בטקסט שכתבתי. זו הייתה סביבה כל כך תומכת, מכילה ומרימה.
לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
עמותת "לשובע". נחשפתי לעמותה במסגרת העבודה ואני ממשיכה להתנדב עצמאית עם חברים. בכל יום העמותה מגישה בעזרת מתנדבים מאות ארוחות חמות, מלאות, מזינות וכשרות, לנזקקים החיים בשולי החברה. בין הסועדים זקנים עריריים, דרי רחוב, מובטלים, מכורים ונגמלים. כולם מתקבלים במאור פנים, ללא שאלות או שיפוטיות. זאת חוויה שמכניסה לפרספקטיבה ועושה טוב על הנשמה. מעבר לעזרה עם הארוחות, יש שם תחושה של קהילה אמיתית וזה פשוט כיף לראות ולהיות.
מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אחות שלי, נועה הולצמן, הסיסטר שאיתה ניגנתי לראשונה בחיי והיינו תקופה ארוכה צמד של ממש על העמדה. נו ואיך קראו לנו? הסיסטרז כמובן. מאז גיבשתי את האנרגיות והיום לרוב אני לבד על העמדה. נועה היא די.ג'ייאית-על ומפיקה בנשמה שיודעת לאגד סביבה אנשים טובים ולייצר קסמים, במיוחד בתקופה כזו מורכבת שאנשים צריכים מקום לפורקן.
מה יהיה?
מה יהיה? יהיה טוב, נתחבר לצד הטוב של החיים, נרים הילוך ונעלה קומה לפנטהאוז – משם הנוף הרבה יותר יפה.