עידן אלתרמן לא רצה לחשוף את המקום הסודי שלו בעיר. ובכל זאת

עידן אלתרמן (צילום: איליה מלניקוב)
עידן אלתרמן (צילום: איליה מלניקוב)

"העיר שלי" - מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות מוכרות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: השחקן-קומיקאי-מוזיקאי חוזר לאולם הכי טוב בארץ (שהוא גם האולם בו הוא ואבי גרייניק התחילו להופיע, אבל זה בוודאי צירוף מקרים) וגם לכל שאר המקומות האהובים עליו בעיר

1. הדירה שלי/פארק הירקון

לפני חצי שנה עברתי לדירת חלומות בקוסובסקי מול הפארק. כל חיי בתל אביב (שלושים שנה תכף) גרתי סמוך מאד לפארק אבל זו הפעם הראשונה שיש לי סלון שמשקיף לפארק. מול החלון שלי אני רואה אנשים שעושים אקרו יוגה וטאי צ'י ומבחינתי אני גר בטבע, אבל עדיין נהנה מכל הדברים הטובים שיש לתל אביב להציע.

פארק הירקון (צילום: shutterstock)
פארק הירקון (צילום: shutterstock)

2. פיקוק

הבר הקבוע שלי והאהוב עלי ביותר. הכי כיף לסגור את השבוע בחמישי בערב. תמיד יש מוזיקה מעולה ברקע שגורמת לי להפעיל שאזאם, או לשאול את שמעון (שהקים את הפיקוק והוא איש שיחה מרתק) מה יש בפלייליסט. את חלק מחבריי הטובים בשנים האחרונות הכרתי בפיקוק. אה ויש שם פיצה מושלמת.
מרמורק 14

פיקוק (צילום באדיבות פיקוק בר)
פיקוק (צילום באדיבות פיקוק בר)

3. צוותא

לפעמים זה ממש מדהים אותי שעברו כמעט שלושים שנה מאז הימים בהם גרייניק ואני הופענו בצוותא 1 בתחילת הדרך. זה מאז ומתמיד היה האולם הכי טוב בארץ, נקודה. שום דבר לא דומה לאווירה שיש בצוותא וחלק מכך נובע מההיסטוריה והמורשת התרבותית של המקום – כבר מעל ל-60 שנה. יש שם עדיין השראה באוויר בכל פעם כשנכנסים לאולם, וזה קורה רק בצוותא.
אבן גבירול 30

מתוך המחזמר "הסוף". אבי דנגור ועידן אלתרמן בצוותא. צילום: איציק בירן
מתוך המחזמר "הסוף". אבי דנגור ועידן אלתרמן בצוותא. צילום: איציק בירן

4. בארבי

הופעות מוזיקה צריכות להיות בעמידה. גם את אביתר בנאי אעדיף לראות בעמידה בבארבי מאשר בישיבה (לא התכוונתי בכלל לדאבל מינינג שיצא פה). אני צריך להזיז את הגוף כשאני רואה הופעות מוזיקה וזה לא משנה אם זה רוק, גרוב, או אמנים רכים יותר. הבארבי הוא השריד האחרון של מועדוני הרוק הגדולים שזכורים לי מהניינטיז ואין כמו האינטרקציה שנוצרת שם בין האמן לקהל. ויש שם את הקהל הטוב בארץ (בדרך כלל) כי הבארבי הוא הדבר עצמו לכל מי שמוזיקה היא בנפשו.
דרך קיבוץ גלויות 52

אולם ומלואו. הבארבי בקורונה (צילום: איליה מלניקוב)
אולם ומלואו. הבארבי בקורונה (צילום: איליה מלניקוב)

5. הספוט שלי

שאני כמו אידיוט הולך לספר עליו בפרהסיה. אבל לפחות זה טיים אאוט ולא וויינט. אז ככה: יש מקום ליד חוף תל ברוך, פסגה הררית שצריך לצעוד אליה ברגל, ובכל פעם שאני צועד בשביל החול אל הפסגה הנשימה נעתקת מרוב רוך ויופי. הים פתאום מתגלה במלוא עוצמתו הכחולה מבין גבעות החול הקטנות. אני אובססיבי לבהייה בים ובשקיעות, ואין מקום יותר מושלם בכל העיר מהספוט הזה. אני יושב שם לפעמים שעה-שעתיים עם המוזיקה הנכונה באזניות, ונכנס למדיטציה הפרטית שלי. גילוי נאות: זה לא שזה הספוט שלי בלבד, כן? יש עוד הרבה שמכירים ביופיו של הספוט הזה. אז הגיע הזמן לעשות לו אאוטינג, שכולם ידעו. נראה לי שזה טוב לי לקארמה.

חוף תל ברוך. צילום: בן קלמר
חוף תל ברוך. צילום: בן קלמר

ובונוס: אלתרמן וגרייניק מתוך 50 שנה לצוותא: