עמית אולמן יצר את "העיר הזאת", וזו העיר שלו. שהיא גבעתיים, מסתבר

"העיר שלי": המדור שבו תל אביבים בוחרים את המקומות האהובים עליהם. והפעם: עמית אולמן, היוצר של "העיר הזאת" ומחלוצי הפואטרי סלאם משיק ספר חדש, מוריד אותנו למחשכים של התחנה המרכזית, וגם לכמה מקומות בגבעתיים (שזה לא בפורמט, אבל אנחנו אוהבים אותו אז נחליק לו)
עמית אולמן (פדרו גראס) הוא יוצר ותיק ומוערך בסצנת השירה המדוברת, ממייסדי פואטרי סלאם ישראל. סרטו הקאלטי "העיר הזאת", אותו פיתח מההצגה בעלת שם זהה עם ג'ימבו ג'יי ועומר פצצתי (חבריו לויקטור ג'קסון במיל'), זכה לאחרונה בארבעה פרסי אופיר. בימים אלה הוא מוציא לאור את "אז כזה", ספר-אלבום חדש המאגד בתוכו שירים חדשים פרי עטו יחד עם קלאסיקות של שירה מדוברת שהשפיעו על דור שלם של משוררים ובו שירים הנוגעים בתעלומות גדולות וקטנות. הספר יוצא במסגרת "בדיבור – הוצאה לאוזן", סדרה של ספרים קוליים מבית היוצר של תיאטרון האינקובטור. מופע ההשקה לספר יתקיים ב-30.9 במועדון הגריי בתל אביב. פרטים וכרטיסים כאן
>> אי של פרינג' והבוריטו הטעים בעולם. זו העיר של עירית בנדק
>> קלאב כל כך צבעוני, שונה ודומה. כל כך יפה. זו העיר של סארי מנסור
1. מצפור שלום (גבעתיים)
גינה קטנה עם נוף לקו הרקיע של תל אביב, להיות בגבעתיים ולהרגיש בניו יורק. גיליתי את המקום רק כשעברתי לגור באזור, חתיכת פנינה ליודעי דבר. אל תספרו עליה לאף אחד.
רחוב המרי 50, גבעתיים
2. הקומה התחתונה בתחנה המרכזית
כשבא לי להרגיש רומנטיקה אפלה אני הולך אל המפלצת, זרועת שברי החלומות, שנקראת התחנה המרכזית ה"חדשה" בתל אביב. "אהובה" זו לא המילה הראשונה שעולה בהקשר שלה ובהחלט ראוי לעשות בה שיפוץ יסודי. אבל כל עוד זה לא קורה, זה אחד המקומות הכי פסיכיים בעיר. כל הבניין הזה הוא שירה כואבת, אבל הקומות התחתונות, הנטושות, הן באמת חוויה מעולם אחר. מקום לרדת אליו, כאורפאוס אל השאול, אם רוצים להרגיש כמו בסרט אימה. כשחיפשתי לוקיישנים לצילומי הסרט "העיר הזאת" ממש רציתי לצלם שם כמה סצנות, אבל זה לא יצא לפועל ואני עד עכשיו מצר על כך.
3. נתיב האופניים ממתחם הרכבת, דרך פארק המסילה, עד מנחם בגין והלאה
אני מקנא במי שגר בצד אחד של הנתיב הזה, נגיד בנווה צדק, ועובד בצד השני שלו, נגיד בעזריאלי. כי הוא יכול לנסוע כל יום בקורקינט או באופניים את השביל הזה לאורכו. מעבר לזה שזה מהיר בהרבה מכל כלי תחבורה אחר, זה שביל שנורא יפה לנסוע, בלי קשר ליעד שאליו אתה צריך להגיע.
4. דיזינגוף סנטר
אני יודע שזו לא דעה פופולרית אבל אני אוהב ללכת לאיבוד בסנטר, לחפש את דרכי החוצה ולגלות מקום חדש על הדרך. כשגרתי באזור הייתי מסתובב שם הרבה בלי סיבה. אם לבחור חנות אחת במקום – אני מאוד אוהב את צומת ספרים של הסנטר ואת חנות הקומיקס שלידה – קומיקאזה.
5. סיגנצ'ר בר
בר קוקטיילים בגבעתיים שספציפית קינוח הפאדג' הו הוא אחד הקינוחים הכי טעימים שאכלתי. אני לא נוטה לחזור למקומות שהייתי בהם, לא בקטע רע, פשוט אוהב לגוון, אבל בשביל הקינוח הזה חזרתי כמה פעמים.
כצנלסון 113
מקום לא אהוב בעיר
נתיב התחבורה הציבורית בדרך השלום בואכה מחלף השלום (מכיוון גבעתיים) והירידה לאיילון צפון. מדובר בנתיב מתועב עם ניטור קפדני שכבר עלה לי מאות אם לא אלפי שקלים של קנסות. תמיד לא ברור לי מתי מותר לי לנסוע בו, שהרי כדי לרדת לאיילון צפון חייבים לעבור בנתיב תחב"צ. אז מתי מותר לנסוע בו? רגע לפני שפונים? מאה מטר לפני? אף פעם? נתיב מבלבל, מתעתע, נקמני ומרושע.
השאלון
איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"אנטיאייגי'נג" שכתבה מיכל גורפין (שגם משחקת) וביים יונתן בלומנפלד (שגם משחק) ועלתה במסגרת פסטיבל הקומדיה של תיאטרון האינקובטור. הצגה מוזיקלית שמבוססת על הסיפור האישי של מיכל. בסדר, אני מכיר הרבה מהנוגעים בדבר ואני משוחד. אבל זו באמת הצגה מוקסימה ששווה לראות, בתקווה שיהיו לה חיים אחרי הפסטיבל.
איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הייתי מאוד רוצה לכתוב כאן על יצירה ישראלית. ובאמת יש המון יצירות ישראליות מוצלחות שראיתי השנה. אבל התשובה לשאלה איזו יצירה נתנה לי כוח והשראה השנה היא ללא ספק "קוקו" של Pixar, סרט מ-2017 שראיתי באיחור אופנתי. סרט מתוק מתוק, שמתרחש בתרבות אחרת לגמרי ועוסק בכוחה של המוזיקה ובמשפחה. פשוט יפהפה. שני שירים מתוכו נכנסו לפלייליסט אימון שלי וזה אומר הכל.
לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל ארגון שעובד על הסברה ישראלית בעולם. בעיניי הקרב על דעת הקהל הוא מאוד חשוב והוא הכי מפוספס בגלל המלחמות הפנימיות שלנו.
מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
רות קלדרון. השנה השתתפתי בתכנית העמיתים של עלמא – בית לתרבות עברית, שהקימה רות קלדרון. הבית נמצא בשדרות רוטשילד ויש בו כמה תכניות לימוד שונות בנושאי יהדות ותרבות עברית בכלל. תכנית העמיתים היא תכנית לאנשי תרבות מתחומים שונים. זהו מקום שמעודד שיח יהודי פלורלסיטי, שמזכיר לנו שאנחנו נצר לדת ותרבות למדנית, של אנשים חושבים, מטילי ספק, שואלי שאלות. זה באמת מקום של תקווה. בא לי להרים לכל המורים בתכנית שהם באמת מעולים ומעוררי השראה, אבל צריך לבחור אחת אז אני בוחר ברות, שהקימה את המקום המופלא הזה.
מה יהיה?
הבינה המלאכותית תעשה לנו הפרד ומשול.