בית לאנדרגראונד ואווירה של מה קורה. זאת העיר של עמרי סמדר

עמרי סמדר, מוזיקאי יוצר ודי.ג׳יי ישיק את אלבומו החדש Collage 2.0 בפסטיבל ענק עם אורחים כמו ריטה, ברי סחרוף, מגפונים, די.ג'ייאים מחו"ל ומלא אחרים ב-9.9 בחוות רונית. לפרטים וכרטיסים

1. סאפה

את מרבית שעות היום אני מבלה בבית רומנו, שם שוכן האולפן שלי. בפאה המזרחית של הבניין, בסמטת בית הבד, נמצאת סאפה. מקום קטן עם ישיבה בחצר פנימית או על הסמטה. ליאת שמנהלת את המקום היא אישה וואו, האווירה תמיד כיפית, התפריט לא יקר והכל פשוט וטעים כמו שצריך להיות. הקבועים שלי זה שניצל וטדבילה (מין בשר מפורק עם עגבניות טחינה וחריף) ומתחבא בתפריט גם הליאלי ביירות הכי טעים בעיר. סמטת בית הבד 2

2. פאי

למעט האומן, בשנים האחרונות, הקלאבים הגדולים שהובילו את הסצנה נכחדו. קלאבים שהיו בית להרבה אנשים. הפאי בעיניי הוא מהמקומות הבודדים כיום בעיר שאני יכול לזהות בהם איזושהי תחושת קהילה או בית לאנדרגראונד האלקטרוני. תוכן לא מתחנף, Diversity אמיתי ברחבה, מסיבות ארוכות. ללא ספק מהספוטים שאני הכי אוהב לנגן בהם. אחד העם 54

3. שיקוע קרליבך

יש לי ענין מיוחד, ספק חיבה ספק סטייה, לפתרונות תחבורתיים והנדסיים. לא יודע למה, אבל שיקוע קרליבך פשוט מרגש אותי. לעבור בכזו מהירות מהדירה שלי למוסך שלי בשונצינו – משימה שפעם היתה סיוט עצום – היום מדובר במגלשה של גן ילדים. נוסעים על לינקולן יהודה הלוי ופתאום אתה ביצחק שדה. איך זה קרה? ואיך לא עשו את זה קודם למען השם. מומלץ גם עם הילדים.

הופה הופה, קלטו את השיקוע הסקסי הזה. שיקוע קרליבך (צילום: נתלי מון)

4. הבסטה

מה עוד לא נאמר על הבסטה? אולי המקום שישבתי, אכלתי, ושתיתי בו הכי הרבה בחיים. ואף פעם לא נמאס. קשה לשים את האצבע ולזקק מה הופך מקום לכל כך טוב? איך זה שהם כזה קלאס באפס מאמץ. אולי העובדה שהוא מתנהל בצורה כל כך קז'ואלית וצ'יל, שלא חייבים להתלבש יפה, אבל גם אפשר כן להתלבש יפה. שלא חייבים לאכול הרבה, אפשר גם רק כוס יין על הדרך. כל האיפשור הזה, אולי זה סוד הקסם. לפחות חלק ממנו. זה, וגם האוכל. והיין. השומר 4

קז'ואל, צ'יל, בורקס סרטנים. הבסטה (צילום: נטע אלונים)

5. הבארבי

ההופעה הראשונה שלי בבארבי היתה בדיוק לפני שנה באוגוסט. חוויה שצרובה לי עמוק בגוף. הערב סולד אאוט, אני במתח שיא, שאול מריץ דחקות בכניסה עם ההורים שלי שהגיעו מהצפון.
אווירה של מה קורה.
ואז הסאונד, והקהל שכל כך קרוב, קרוב כמו באף וניו גדול אחר.
מאז הופעתי שם עוד 4 פעמים בשנה החולפת, כל לילה היה יותר מדהים מהשני.
הבארבי תכף ייסגר וייפתח במקום אחר. וזה באמת מקום שאני מאוד אתגעגע אליו. מקווה שגילגולו הבא יהיה לא פחות מיתולוגי מאשר גרסת קיבוץ גלויות 52.