היא משפיענית תרבות ואופנה עוד לפני שמישהו בכלל ידע מה זה, ובימים אלה היא אוצרת תערוכת אמנות ראשונה בסדרה בחנויות הבושם הנהדרות ז'ילנסקי & רוזן. יצאנו איתה לסיבוב של אהבה בין הקפה הכי טוב בעיר, ההוטל עם הקסם שקשה להסביר והמסעדה החדשה להידלק עליה. בונוס: בואו, הולכים לאקסטטיק דאנס!
>> קורין אברהם (כדאי מאוד שתעקבו) היא יוצרת, אוצרת ויזמית תוכן הפועלת בצומת שבין אופנה, תרבות, אמנות ורגש. היא מייסדת פלטפורמת הלייפ־סטייל והקריאייטיב "YA SALAM", ופועלת בשנים האחרונות כמשפיענית אופנה בינלאומית וכמפיקה קריאייטיבית, ומשלבת בין עשייה דיגיטלית לעשייה תרבותית. אברהם היא עורכת דין בהכשרתה, ופנתה בהדרגה לעשייה יצירתית הנשענת על צילום.בימים אלה יוצא לדרך מהלך שיזמה עם מותג הבשמים הישראלי ז'ילנסקי & רוזן לפתיחת גלריות לאמנות בחללי החנויות שלהם בכיכר המדינה ובדיזנגוף. תערוכת הבכורה "Exhibition Volume 1" כבר פתוחה וכל ההכנסות ממכירת היצירות מועברות לאמנים.אתם רוצים להיות שם.
>> קפה חתרני רדיקלי וגינה קהילתית קסומה // העיר של ענת סרגוסטי
>> מועדון שמייצג את תל אביב ומחילת ארנב מופרעת // העיר של דן קרמר
>> בר שחוזרים בו בזמן וחלום על חנות ממתקים // העיר של נטע בכרך
1. קפה צ'אצ'וס
זה הבית שלי שנים, עוד מהימים שהם פתחו בקורונה כשגרתי במלון אסמבלאז׳, ובהמשך כשחזרתי לרחוב אלנבי. יש להם את הקפה הכי טוב בעיר בעיניי, והצוות כולו מרגיש כמו משפחה. אגב, אם תקראו לי שם קורין, אף אחד לא יבין במי מדובר. שם הבמה שלי שם הוא "יאחתי". בנוסף, פעם בשבוע, ביום עבודה של בק אופיס, אני יושבת בקפה דיט ודוט בבן יהודה של זמר האגדי. כשתגיעו ותחוו תבינו.
צ'אצ'וס, גאולה 51 תל אביב // דיט ודוט, בן יהודה 140 תל אביב
2. הוטל מונטיפיורי
בוא נגיד שאם מחפשים אותי – אני שם. זה לא רק האוכל והשירות, יש שם קסם שלא מוסבר במילים. אני מרגישה שם באלמנט שלי, ולא משנה אם זה בצהריים, בדייט, באמצע שבוע או בסופ"ש. לאחרונה אני קצת בוגדת בהוטל עם הבר של שילה, אבל אל תספרו.
מונטיפיורי 36 תל אביב
3. O
המסעדה החדשה ברוטשילד. הגעתי לשם במקרה, או שלא, ביום ראשון האחרון ופשוט נדלקתי. אווירת בילוי עם אוכל פשוט מעולה של השף תומר אגאי (תקראו את זה איך שבא לכם, זה בכל מקרה יהיה נכון). מי שמגיע ולא מנסה את —
– הקוקטייל מרטיני קקאו לבן
– הניוקי עם האוכמניות (הניוקי הכי טעים שאכלתי, ולא רק בארץ)
– המנה עם התירס הגמדי (לא מקופסה בובות, מגדלים אותו במיוחד בשביל המסעדה) עם שבבי הטראפל החוצפנים
– וקינוח של גלידה רכה עם קונפיטורת משמש אוזבקי
— שלא ידבר איתי.
רוטשילד 45 תל אביב
4. הקבב של שמואל
עם כל זה שאני היי מיינטננס, חולה על אוכל משובח ושמפניות, אני עמוק בפנים גם הכלאה של נהג משאית ובסטיונר, ומכורה לאוכל רחוב. בתל אביב זה תמיד היההקבב של שמואלבשוק הכרמל, מהימים שהייתה לו בסטה של מטר על מטר ועד היום. אני מגוונת עם לפחות פעם בשבוע עםשווארמת רמב"ם, וכשפריאל שבו האגדית עוד הייתה בשוק הייתי מגיעה בכל שישי למנת קציצות, כשברקע מתנגנת ריף כהן עם "שלם עליי".
רבי מאיר 42 תל אביב
5. החנות של איתי גונן
אני מכורה לא אנונימית לוינטג'. בניגוד למה שבדרך כלל חושבים עליי, אני לא מהרוכשות המוגזמות, תמיד מעדיפה פריט אלמותי ואיכותי על פני פאסט פאשן. איתי הוא נכס תרבות לעולם הוינטג', עם טעם נדיר.
קינג ג'ורג' 21 תל אביב
מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:
חופי הים בסופ"ש, ורוכבים פראיים על קורקינטים ואופניים חשמליים, לא בהכרח בסדר הזה.
השאלון:
איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
אקסטטיק דאנס במרכז סוזן דלל. אני תמיד הולכת לבד ומתמסרת לחוויה, לא מנסה אפילו לרקוד, פשוט נותנת לגוף שלי לפרוק, להרגיש ולהתחבר.
איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה?
בעקבות העיסוק בתערוכה שאצרתי, פחות צרכתי יצירות לאחרונה, אבל מה שתמיד תומך בי ומרים לי זו מוזיקה. אני מאוהבת בפלייליסט שלי, שהוא כנראה הכי מגוון בעולם: ממוזיקה ערבית קלאסית (אום כול תום ו-Abdel Halim Hafez, Abo Oyon Garyaa), דרך קלאסיקות (דיוויד בואי ופינק פלויד, Animals הוא האלבום האהוב עליי), נסרין (אתה עושה לי טוב), ועד ראפ צרפתי (השיר שלי כרגע: Tonton du bled, 113 & Rim’K). הרגשות והתת־מודע שלי מתקשרים אינסטינקטיבית עם תדר של מוזיקה. אני אוהבת לשים את הפלייליסט על שאפל ולהרגיש כאילו אלה מסרים שמגיעים אליי בדיוק בזמן.
לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל דבר שקשור לכלבים. אני בן אדם של כלבים!!!! מהסוג שעוצר ליד כל כלב ברחוב ומדבר איתו. אני אוהבת חיות בכלל, אבל כלבים מזיזים לי רהיטים בלב ומיד מחברים אותי לחמלה אינסופית. ג'ורג'י שלי שהיה החבר הכי טוב שלי במשך 14 שנה נפטר לפני שנתיים ואין יום שאני לא מתגעגעת וחושבת עליו, ועדיין לא בשלה להביא כלב חדש.
מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אמנים ואמניות צעירים, ובכלל בעלי ובעלות עסקים קטנים, נאבקים היום להמשיך ליצור ולהתקיים בתוך מציאות כמעט בלתי אפשרית. בעולם, יצירה נתמכת לעיתים באמצעות מנגנונים ארוכי טווח כמו קרנות, רזידנסיז ומערכות תרבות שמכירות בערך של תהליך ולא רק בתוצאה. בישראל, ובתל אביב בפרט, אמנים צעירים נדרשים להיות בו זמנית יוצרים, יזמים ומנהלי שיווק, כמעט בלי רשת ביטחון. אחרי תקופה ארוכה ומאתגרת, יש תחושה עמוקה שאין עדיין הבנה מספקת שזה שדה שזקוק לעידוד, לתמיכה ולחשיבה אסטרטגית מוניציפלית וארצית, לא מתוך רחמים, אלא מתוך הכרה באומץ, בהקרבה ובתרומה התרבותית האמיתית שהם מביאים לעיר ולחיים כאן. כשאמנות נתפסת כתשתית, לא מצפים מאמנים לשרוד – מאפשרים להם להתפתח.
מה יהיה?
יא רבייייי. מה אני אגיד לכם? עם כל הטרפת שנקראת המציאות שלנו, אני עדיין מחזיקה אמונה שיהיה ממש טוב . רק מקווה שאנשים יטפלו בעצמם כי הטראמות שחווינו פה לא נעלמות מעצמן.