שביל אופניים מושלם ודוכן שאסור לפספס: העיר של שירה ברויאר

1. בריכת גורדון והדרך אליה

בריכת גורדון היא המקדש אליו אני עולה לרגל מתי שאפשר (בעדיפות לשעת השקיעה בקיץ). אני נעלמת במים, מותחת את הגוף, מטהרת את המחשבות. בדרך אני מדוושת באופניי, דרך שביל האופניים ברחוב מלכי ישראל שאני הכי אוהבת, ועד לא מזמן היה מכוסה כולו בפרחים סגולים שנשרו מפריחת הסיגלון.

שביל האופניים ברחוב מלכי ישראל | צילום: שירה ברויאר

אני אוהבת גם את שביל האופניים בשדרות בן גוריון, מרחוב בן יהודה לים. יש שם תמיד צל, וקיוסק חמוד עם קפה ואווירה נינוחה של עיר לחוף הים התיכון. זו, בעיניי, המהות של תל אביב שמונחת מתחת לכל הרעש והבלגן. 

בריכת גורדון בשקיעה | צילום: שירה ברויאר

2. חוף פרישמן והסביבה

הנקודה האהובה עלי בעיר היא בפרישמן פינת הירקון. הים נגלה בה ממול, כחול ונוצץ, ותמיד נושבת שם רוח. יש לי חלום: שיהרסו את כיכר אתרים, יבטלו את האיום לבנות במקומה מגדלים ויפתחו את שדרות בן גוריון לים, כדי שיהיו עוד נקודות כאלה בעיר, שרואים ומרגישים בהן את הים קרוב. גן לונדון שמול החוף גם קרוב ללבי. הייתי מטיילת בו בילדות עם סבתא שלי אחרי סבב ביקורים אצל כל החברות שלה שגרו באזור. אהבתי את הכניסות לבתים שהיו בהן ברכות דגים קטנות ואת הישיבות במרפסת למשחקי קלפים עם בריזה ואבטיח.  

פרישמן פינת הירקון | צילום: שירה ברויאר

3. מעונות העובדים וקריית מאיר

רעיון הקיבוץ העירוני שמגולם במעונות העובדים שנבנו בסגנון הבינלאומי בעיר בשנות השלושים קוסם לי. אמא שלי גדלה במעונות עובדים ברחוב פרוג בתכנון אריה שרון, ואני אוהבת את הסיפורים על החצר השיתופית שכללה צרכנייה, קייטנה, חוגים וחדרי כביסה משותפים על הגגות. הרבה שעות משחק עברו גם עלי באותן חצרות בפרוג ובדב הוז בימי חייה של סבתא שלי, ועד היום אני יורדת לפעמים לבקר בהן ומתפעלת.

לא מזמן הייתי בסיור ״בתים מבפנים״ עם ד״ר סיגל דוידי (שחקרה את פועלן של האדריכליות בתקופת המנדט) בקריית מאיר בתכנון יהודית שטולצר. אמנם השכונה הזערורית בריבוע שבין הרחובות מאנה, דובנוב, צייטלין ואבן גבירול, לא היתה קשורה למבנה השיתופי של מעונות עובדים, אבל יש בה את הגינות הגדולות שמייצרות מרחב קהילתי ירוק ומוגן, ותכנון חכם של מבנים עם דירות שפתוחות לכמה כיווני אויר (בנבדל מהתכנון שמקובל היום, גם במגדלי היוקרה כביכול, בו בחדרי האמבטיה אין חלונות ואין מרפסות שירות). הייתי רוצה שהמחשבה היפה שליוותה את תכנון הבנייה לחיי שיתוף לתושבים, תחזור לעיר בגרסת המאה ה-21. 

חצר שיתופית במעונות העובדים בדב הוז | צילום: שירה ברויאר

4. היכל התרבות, גן יעקב ומוזיאון הלנה רובינשטיין 

היכל התרבות היה במשך 45 שנה מקום העבודה של אבא שלי שהיה כנר בתזמורת הפילהרמונית. בזכות זה, תמיד קיבלנו כרטיסים למופעים בהיכל וכך יצא שראיתי בחיי הופעות בלט מדהימות. זכיתי לראות עוד את רודולף נוראייב, את מיכאיל בארישניקוב, ג׳ון נויימאייר, וויליאם פורסיית, מוריס בז׳אר, אלווין איילי ופינה באוש. שלא לדבר על מאות הקונצרטים, האופרות והופעות הרוק הראשונות שראיתי שם בחיי, של כוורת, אריק קלפטון ואלטון ג׳ון. 

כל האזור אהוב עלי ואני חרדה לגורלו מאז שמעתי שיש תוכנית לפגוע בכיכר הבימה היפהפייה שתכנן דני קרוון, לטובת הרכבת הקלה. אני גם מחכה לראות את תוצאות השיפוץ במוזיאון הלנה רובינשטיין שהיה לטעמי מהמבנים היפים בעיר. למדתי שם ציור בסדנאות הנוער ועד היום כשאני עוברת ליד המזרקה, אני מזהה את ריח הטחב שזכור לי מילדות. בחופשים, היינו חבורת ילדי הנגנים, רצים במסדרונות היכל התרבות ומשחקים בגן יעקב בחוץ כשהאבות היו בחזרות לקונצרטים. 

גן יעקב | צילום: שירה ברויאר

5. דוכן הבגדים של ג'יזל בלאס בשוק גבעון

העיסוק שלי קשור בלבוש ובמשמעות התרבותית שלו. מכאן, שהיחס שלי לבגדים השתנה מאד בשנים האחרונות בגלל משבר האקלים ואימצתי את גישת הקיימות. זה אומר שאני משתמשת בכל מה שקיים אצלי בארון, מחדשת בעת הצורך את הבגדים בצביעה ביתית או במתפרת תיקונים וקונה רק כשאני צריכה, בדרך כלל בסוף עונה ובאיכות טובה שתשרוד הרבה עונות. לאחרונה נפתחתי לבגדי יד שנייה בעקבות חברתי הסטייליסטית המוכשרת ג׳יזל בלאס שפתחה דוכן בשוק גבעון. אפשר לקנות שם בגדים ואביזרים מקסימים ולקבל על הדרך גם עצות סטיילינג מעולות.

דוכן הבגדים של ג׳יזל בלאס בשוק גבעון | צילום: ארז מדר

שירה ברויאר, עיתונאית אופנה בעברה ומחברת הספר ״סטייל משלך״, תעביר בסמסטר הקיץ של בית אריאלה סדרה בת 4 מפגשים. הסדרה ״הצעה לקוד לבוש״ עוסקת בלבוש ובמשמעותו התרבותית והאישית, במקומיות ובקיימות. בסיום הסדרה יתקיים פאנל המומחים המסכם, שידון בעתיד האופנה בישראל. להרשמה ופרטים: עמוד הסדרה.