סיפורים מארצות רחוקות ומקום לחלום בו. זאת העיר של שירילי דשא

1. גינת רות

שנות ילדותי הראשונות עברו עליי ברחוב רות 4 בדירה הצופה אל הגינה. אני טיפוסה נוסטלגית ולכן מדי פעם אני משתדלת לחלוף בגינה, כאילו במקרה, כדי לחוות משב רוח של געגועים. אני עומדת ומביטה על מרפסת הדירה שגרנו בה ומשתאה כיצד היא נשארה בדיוק כמו פעם.

2. פסאז' הוד

המקום הזה הוא תופעה בעיניי. יש בו אווירה מיוחדת של ריק. הוא תמיד די שומם למרות המיקום הכל כך מרכזי שלו, וגם קצת חשוך. זה כנראה סוד הקסם שלו. כשהייתי קטנה אהבתי לעמוד בשולי הפסאז', להביט בשחקנים שעולים במדרגות אל כניסת השחקנים של תיאטרון הקאמרי, ולדמיין שאולי גם אני יום אחד אטפס במדרגות האלה אל עבודתי בתיאטרון.

3. חנויות הבדים של נחלת בנימין

אני אוהבת בדים בצורה קיצונית, עוד מילדות. בדים הם סיפורים, הם ארצות רחוקות, הם הצפת יופי של צבעים וצורות. לפעמים אני מתלווה למעצבת התלבושות של הצגה שלי. אני אוהבת להיות שותפה לתהליך בחירת הבדים, וזה כמובן תירוץ נהדר להתבשם מהשפע שיש לנחלה להציע.

4. המיניאטורות במוזיאון תל אביב

בכל פעם שאני במוזיאון אני מקפידה לבקר ב-17 חדרי המיניאטורות של הלנה רובינשטיין. אוסף מרהיב של חדרי בובות שנראים כמו מקטים של הצגות קטנות. אני מאוד אוהבת פרטים קטנים שנוצרו בעדינות רבה. גם בעבודה שלי בתיאטרון, הפרטים קטנים בעבודת השחקנים הם בעלי חשיבות עצומה בעיניי.

לחשוב בקטנטן. תערוכת המיניאטורות של הלנה רובינשטיין (צילום: יחסי ציבור)

5. פארק מדרון יפו

אני אוהבת לשבת על הגבעה הזאת ולהגות יצירות חדשות. ויטלי פרידלנד ואני ישבנו שעות על הגבעה הקסומה הזאת וכך יצרנו את ההצגה שלנו "נוף לים". זו הצגה ללא מילים ומי שיושב על הגבעה הזאת באמת לא זקוק למילים. רק להביט ולחלום.

חלום, כאמור. פארק המדרון בשכונת עג'מי (צילום: שאטרסטוק)

>> שירילי דשא היא בימאית ההצגה החדשה "נוף לים" שתעלה הערב בתיאטרון החאן בירושלים (וגם מחר! וגם מחרתיים!); הצגות נוספות ב-20.7 וב-22.7; פרטים נוספים וכרטיסים כאן.