הסוד שהולך ומתפשט ומקום טוב לבכות בו. זאת העיר של שקד מוכיח

>> שקד מוכיח היא מוזיקאית יוצרת (וגם רקדנית וכוריאוגרפית, מנהלת אמנותית ויוצרת רב-תחומית) ואלבומה הראשון, "סגול", יצא לאור בשבוע שעבר. בשבוע הבא תוכלו לחזות בה במופע ההשקה בלבונטין 7 (מוצ"ש, 26.8, אורחת: אפרת בן צור); יצירת המחול הקאלטית שלה "בלילה אני כולם" תחזור לתיאטרון תמונע ב-21.9. וכן, היא גם אחות של רע מוכיח למי שזה חשוב לו.

1. ג'וז ולוז

אין אף מקום בעיר שמתחרה במסעדה הזאת. אני חושבת שכל ערב שם אני שמחה. אין הרבה מקומות המשלבים בין סטייל ואווירה של רמה גבוהה, לבין החום והנוחות שהמקום גורם לך להרגיש, עם צוות של אנשים מתוקים. כל זאת לפני שדיברתי על האוכל המוגזם (לוקחת את הג'יבנה שלהם איתי לאי בודד). אין שם תפריט, ואני יודעת שיש אנשים שנבהלים מהעניין הזה. מניסיוני כולם מתרגלים לזה בסוף. עבורי זה מאוד מתאים כי בכל מקרה מוציאים פה הרבה כסף ברגע שדורכים מחוץ לבית, אז לפחות שיהיה על חגיגה אמיתית ולא סתם על ישיבה על המדרכה עם בירה יקרה. חוץ מזה המקום החדש שלהם יפהפה ושם גם צילמתי את הקליפ האחרון שהוצאתי. התנופה 7

2. נמל יפו

אני אוהבת ללכת לשם בידיעה שלא אפגוש אף אחד שאני מכירה. העובדה שבכמה דקות הליכה מהבית אני מוצאת את עצמי משוטטת לרגע בעיר נמל קטנה ודמיונית שלא קשורה לכלום מרגיעה אותי מאוד. אני יכולה לשמוע מוזיקה ולבכות בלי לפחד שמישהו יראה אותי, למעט תיירים מבוהלים שמחפשים אטרקציות. אני יכולה ללכת לשם בערב עם בקבוק יין ודייט לא מדויק בלי לראות ולהיראות, לטרוף פיש אנד צ'יפס עם יותר מדי שמן או סתם לבהות בשקיעה בשקט. גם לפתוח את הבוקר שם בקפה סילביה על המים תמיד הופך את היום לנכון יותר.

נמל יפו המחודש (צילום: יונתן הוניג)

3. קפה קורטדו

הקפה של אבי ורעיה, בוט'קה קטנטן על נחלת בנימין – בחלק הכי דחוס, מפחיד ומתוייר בעיר – שהפך לפיסת השפיות שלי. כחודשיים אחרי שעברתי לגור בנחלה – חלקת הרחוב השקטה שלי הפכה לטיילת תיירות שהעיר עוד לא ראתה כדוגמתה. בתור מישהי שאוהבת להסתובב בחוץ ולהרגיש חלק מהרחוב זה אתגר אותי מאוד, הייתי הולכת שם בתחושה שאני הבן אדם היחיד שעובד ומגיע מיוזע הביתה לצד כל הבלאגן שהלך שם מדי ערב. הבוטק'ה של אבי ורעיה הוא שילוב בין קיוסק לישיבות פרלמנט, זולה בסיני, ובית קפה בפיאצה איטלקית. בכל שעה ביום או בלילה תמצאי דמות מעניינת לצלול איתה לשיחות על העתיד, על אלוהים, על עכשיו. כל יום שני יש שם תאומים שפותחים טארוט לעוברים והשבים, והכל מקרי ואקראי אבל עקבי. נחלת בנימין 53

4. תיאטרון תמונע

אני כנראה האדם היחידי מסצנת הפרינג' שאומר בפה מלא – אני אוהבת את המקום הזה. למרות הטינופת, העכברים שיכולים לעבור על הבמה לידך בזמן הצגה, הסיגריות בכל מקום – יש במקום הזה רוח של תיאטרון. הופעתי עם מגוון יצירות שלי ושל יוצרים אחרים בתיאטרון הזה, והוא תמיד מזכיר לי את ההתרגשות הכי ילדית ופשוטה מיום של הופעה, מכיוון פנסים, קפה שחור בכוס חד פעמית ולב דופק. לא חשוב כמה צעקות וריבים בין המנהל לטכנאים וקריסה נוספת של מחשב התאורה והפסקת חשמל – לכולם יש לב, וסביב ההופעה מגיעה תחושת קודש שאין לה מתחרים. שונצינו 8

ככה עושים את זה. תיאטרון תמונע (צילום: אילן בשור)

5. חניון גרוזנברג קומה 8

אני לא אמורה לגלות את הסוד הזה, אבל הוא הולך ומתפשט: נכנסים לחניון בנחלת בנימין/גרונזברג – קומה 8 במעלית – זהו. כל מילה אחרת מיותרת. התעלות בתוך העיר. פרספקטיבה אחרת לגמרי על העיר שלפעמים מלמטה לא מבחינים ביופי שלה. הכי אני אוהבת להסתכל על הג'קוזים בגגות מסביב ולפנטז איפה אני גרה. למעשה, שם חגגתי לפני כמה שנים יום הולדת פיראטית ובמהלכה הופעתי עם השירים שלי פעם ראשונה מול מעגל חברים קרוב. זה היה ערב מיסטי, אינטימי אבל הכי ציבורי בו זמנית, שנתן המון כוח להמשך וטעם של עוד בשבילי. גרוזנברג 16

חל מהנוף מחניון גרוזנברג. אבל רק חלק (צילום: מערכת טיים אאוט)