הכיכר של החיים והבר שמתבגר יחד איתי. זאת העיר של שרי פישמן

>> בתערוכת היחיד החדשה שלה "מינון יתר", המוצגת בפיקוק (מרמורק 14 תל אביב), פורמת האמנית והמשוררת שרי פישמן את הסיפור במקום לספר אותו. בעקבות גיוס שני בניה בדצמבר 2023, ביתה הפך לחדר המתנה, והציור לכלי נשימה. העבודה שלה איננה פוליטית במובן הפשטני אך היא בהכרח תגובה לנפילה המוסרית, האינטימית והקולקטיבית שעוברת החברה הישראלית. התערוכה כוללת עבודות שנולדו לצד שירים ויצירות חזותיות מתוך ספרה החדש של פישמן, כאשר הצבע הכתום של שערה משמש כחותם זהות. פישמן אינה מחפשת להמתיק את המציאות. היא מזמינה את הצופה להרגיש, לא להבין (אוצר: שמעון משל). כדאי שתעקבו.

1. כיכר הבימה

מאז שאני קטנה, דרך הבגרות, וגדילתם של הילדים שלי. הצפייה בהצגות ואין סוף שעות בתיאטרון עצמו, האזנה לקונצרטים בהיכל התרבות (הצגתי שם תערוכת יחיד בחגיגות ה-80 לפילהרמונית: "גרפיטי קלאסי"), ביקורים במוזיאון ת"א, לבד, עם הילדים במנשא, עם הילדים מתרוצצים בין החדרים, בהופעות ובהרצאות, ההשתובבות שלהם כילדים ברחבה וכמובן, בילוי בברים ליד. אין כמו הצגה/קונצרט ואחר כך כוס יין בפיקוק.

2. חוף מציצים

הלוקיישן הכי המוני, אבל מעליו היה הג'חנון של מרים, שזה העונג המושחת ביותר, אחרי לילה לבן של בילויים. וים…המקום הכי מדיטטיבי מבחינתי בעולם. ברגעים הכי קשים השנה, כשהבן הצעיר שלי בלבנון, סוריה או עזה וכלום כבר לא עוזר לי להירגע, הים עושה את העבודה ברחצה לילית או בירה בשבת בבוקר.

3. ברבוניה

מחוף מציצים, לרחוב בן-יהודה המקביל – גם הוא מתבגר יחד איתי ושומר על זהותו. אווירה שאי אפשר להסביר, שקיימת רק שם. ואם לא אכלתי ג'חנון בבוקר, אחטא עם מאכלי ים, שם.
בן יהודה 192 תל אביב

4. פורט סעיד

לפחות פעמיים בחודש, שבת בצהריים, עראק פורט סעיד (מתכון ביתי: עראק אשקלון, מקלות אניס ומרווה) וליד, מה שבא. די.ג'ייאים מדהימים, מתקלטים עם תקליטים מהספרייה המופלאה. כל שיר פוגע לתוך הנשמה.
הר סיני 5 תל אביב

5. 223

בדיזינגוף – ימי חמישי בלילה, המארחת הכי מושלמת בעיר, ברמנים מקסימים וגם הסזראק המושלם!
דיזינגוף 223

>> החוף הכי טוב בעיר וחומוס עם דמעות בעיניים // העיר של עמר גשן
>> דייט בשישי בבוקר ופיקניק אורבני בכיכר // העיר של מיכל גבע

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

חנייה, חנייה, חנייה!!!!! בלי האופנוע, חוויית העיר נוראית! אני ממפה את העיר בהתאם לחניונים. אין יותר עוגמת נפש מלהגיע, להסתובב שעות ולצאת ממנה בבושת פנים.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההופעה של אבישי כהן במשכן האופרה. אני מנגנת בקונטרבס בשלוש שנים האחרונות (או נכון יותר, מנסה לנגן) ואין כמו לצפות בווירטואוז ברמה עולמית בתל אביב. גם שאר ההרכב היה מאלף ובסוף, לשתות לידם בפיקוק, היה הכי ישראלי שיש.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?

ספרים, אני קוראת אחד אחרי השני, זו התרפיה שלי, האהבה שלי, הבריחה שלי והחברים הכי טובים שלי. פרנץ ליסט מלווה אותי מתחילת המלחמה ונותן לי גם כוח, גם תקווה ואין סוף השראה. השיר שכתבתי ומופיע על כריכת הספר "מינון יתר" הוא בהשראתו:  

תן לי פואמה ב- ^####F
לִכְלִי אֶחָד.
לֹא סִימְפוֹנְיָה מֻרְכֶּבֶת.
חַד־פְּרָקִית.
רְצִיפָה,
מִתְמַשֶּׁכֶת.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני לא שייכת לשום ארגון, ולא מתנדבת במיוחד בשביל המלחמה, שוב, תחת איזו עמותה או ארגון. התנדבתי לפני המלחמה ואני מנסה להתנדב בכל מקום שאני יכולה להועיל בו ולהיתרם מההנאה שבכך בכל מיני תחומים. היכן שאני יכולה לעזור או סתם לתת השראה, אני שם. מאז הגיוס של שני הבנים שלי בדצמבר 2023, אני מנסה בעיקר להגיע לעוד אימהות ולתת להן נקודת מבט שונה ואסטרטגיות העוזרות לי.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל אחד ואחת שזקוקים להרמה! תפתחו את העיניים, תפתחו את הלב ותסתכלו מי נפלה רוחו בשעה האחרונה, לא משנה מדוע. ענייני הלב לא פחות גרועים מעניינים ברומו של עולם. תלמדו להרים! תהיו אמפתיים, תצחיקו, תעוררו, תאתגרו, תושיטו יד. אנחנו משפחה אחת – תל אביב רבתי, אזור המרכז ומדינת ישראל כולה.

מה יהיה?
אני מקדשת את ההווה, את הרגעים הקטנים של היום יום. אני נושמת מהודעת השלישה היומית, משיחת טלפון שבועית, שומעת את האינטונציה של הילד שלי, שומעת ברקע את הצחוקים והצעקות העליזות של "האחים שלו", מוודאה שרוב הזמן הם פשוט ביחד, מדברים, שומעים מוזיקה, עושים את מה שצריך ומרגישים שליחות וחוזרים הביתה להתרעננות בכל כמה שבועות. אני תקווה שכל זה יסתיים הרגע! כאן ועכשיו! שנחזור לחיים משעממים, אפורים, מלאי הרגלים, שהחטופים יחזרו, שהילדים שלנו יחזרו כל סופ"ש מעיר הבה"דים, שם יש בריכה וזה הבסיס הכי שווה במדינה, עד שיעבור הפז"ם והם יטוסו לטייל בחו"ל ואח"כ ילמדו משהו שיאהבו ויבחרו לעבוד רק בעבודה שהיו מסכימים לעשותה גם בחינם, ויעשו לי נכדים ויגורו לידי ואזכה לעוד הרבה שנים ולחוות אותם.