איך מרגישים בבית במקום הכי נמוך בתל אביב. העיר של סול ג'יי

1. תחנה מרכזית חדשה

למען האמת יש לי יחסי אהבה-שנאה עם מפלצת הבטון המסורבלת הזאת. מעבר לתחנת מעבר בימי השירות הצבאי שלי, התחנה החדשה ( או CBS – ככה היינו קוראים לה, קיצור של Central Bus Station) הייתה הבית שלי ושל החבר'ה שלי, בעיקר בגלל העובדה שהחנות מאדמאן הייתה ממוקמת שם. מאדמאן הייתה חנות של אופנת היפהופ בבעלותו של צ'ולו, שהוא מאבני היסוד של הרגאיי והראפ בארץ. אבל מעבר לחנות היא הייתה מקום מפגש, אולפן, תחנת רדיו אינטרנטי והמפקדה שלנו לפגישות או סתם האנגים של וייבז. המוזיקאים, הברייקדנסרים ואפילו ג'אגלרים היו מתנקזים לקומה ה-4 מחוץ לחנות. אהבתי להסתובב בסמטאות בתוך ומחוץ לתחנה, להגיע לסשן בשכונת שפירא, ללכת ברגל לפלורנטין, הרגיש לי נכון וטבעי לשהות ולעבור בחצר האחורית של ת"א. כבר תקופה שלא ממש יצא לי להגיע לשם ויש שנים שמועות והבטחות על החרבת המקום. ואני? סתם מתגעגע קצת לימים תמימים יותר בתוך המקום הכי לא תמים בארץ.
לוינסקי 108

התחנה המרכזית (צילום: שאטרסטוק)

2. 420שופ

חנות הקונספט של תדר הראסטה – מתמחה במוצרי עישון, מרצ' של מוזיקה ועוד. החנות בבעלות ראסטה חי ותומר הבנאדם, שני אנשים שיקרים לליבי. היות ואני עובד בתיאטרון הקאמרי, יוצא לקפוץ לא פעם, כשיש לי שעה-שעתיים מתות במהלך היום, וזה תענוג צרוף שיש מקום של חברים לעצור לכוס קפה. כמעט תמיד יהיו או יעברו שם עוד אנשים מעניינים לשיחה קצרה. בצורה מסוימת החנות קצת מזכירה לי אנרגיה דומה לימים של מאדמאן. עוד חנות ראויה לציון בוייב דומה: סנסי וורלד של עדי אפל ברחוב אברבנל (שם תוכלו למצוא דיסקים, תקליטים, חולצות וכו של פאנק, היפהופ, רגאיי ועוד)
המלך ג'ורג' 30

3. השטוביה

כמוזיקאי בת"א יש כמה וכמה אולפנים שנכנסו לי ללב ונצרבו כזכרונות מתוקים במשך השנים. בין אם זה אולפני קיצ'ה בפלורנטין, ג'פה סאונד ארטס ביפו, סטריט מיוזיק או חדרי חזרות כמו אדוש והתרנגול. אבל הקונספט המבריק, הנגישות והמחירים הנוחים באולפני השטוביה לגמרי קנו אותי בשנה וחצי האחרונות. השטוביה היא רשת של אולפנים שפזורים בכל מיני ספוטים ברחבי תל אביב, ובמחיר די מצחיק את/ה יכולים להשכיר אותם להיות בית ליצירה שלכם ל-12 שעות. מבחינתי זה אשכרה חדרי בריחה (במובן האמיתי) מוסווים בין הבניינים, כמו תא טלפון במטריקס ו-הופ אני מחוץ לבלאגן של העיר ובתוך העולם שלי.

4. האוזן השלישית

רוב האספנים היום מחפשים תקליטים, אבל האהבה שלי היא דיסקים. יש לי אוסף מכובד, בעיקר של היפ הופ, רגאיי וסול. התחושה הזאת של להיכנס לחנות, להתחיל לפשפש ולעבור, אולי למצוא איזו מציאה, פתאום איזה דיסק יד שניה שחיפשתי הרבה זמן במחיר נחמד. לצערי אין כבר כמעט חנויות שמחזיקות את הפורמט הזה, עד לא מזמן הייתי הולך לביטניק, עולה לגלריה ושם מפשפש בדיסקים, מאז שהם עברו מיקום הם כבר לא מחזיקים דיסקים. אז נשארתי עם האוזן, שמלבד היותה היחידה שעוד אפשר למצוא בה את הגביע הקדוש הזה, יש בה תמיד תנועה, בר נחמד, תקליטים, סרטי די.וי.די ובכללית וייב של תרבות שקצת נעלמת עם הזמן. (אם מישהו מכיר עוד חנות שמחזיקה דיסקים, תשתפו עם אחיכם את הסוד)
המלך ג'ורג' 48

"מוכרים שתמיד קצת או הרבה מתנשאים עליי" האוזן השלישית. צילום: שלי בראיל

דאנסים (מסיבות) רגאיי ודאנסהול בעיר

בין אם בקולאבו, גגרין, לבונטין, תדר, כולי עלמא או כל מרתף/מרתף + חצר בעיר. אני תמיד נהנה להגיע להפקות של רגאיי, היפ הופ, אפרוביטס. במיוחד הפקות של ya productions, אבל הכל הולך. קהל שמכיר את המוזיקה ולגמרי בעניין, די ג'ייז שצועקים במיקרופון, מנגנים ומגישים שירים עם ספיצ'ים אינטליגנטיים, מפגש בגובה העיניים בין אמנים יוצרים ומאזינים ואווירה שמחה ומכילה. רק למצוא איזו פינה נחמדה, בירה וספליף ולהנות מהערב.

הסינגל השני מהאלבום הקרוב של סול ג'יי, "פוליטיקה", עכשיו ביוטיוב.
סול ג'יי יופיע במסגרת ההופעה של ביני מן בישראל ב-1.12 באזור תעשייה עמק חפר. לרכישת כרטיסים