ארז חסון, המנהל האמנותי של תיאטרון הדופנ בפתח תקווה, חוגג חמש שנים עם פסטיבל על גורל ובחירה. בין ברווזים בפארק, מספרה עם מבחן מספריים וטרופית, הוא חוזר לעיר שבה הכל התחיל. בונוס: "זהו זה" נגד לילות בלי שינה
ארז חסון חזר לעיר הולדתו פתח תקווה בעקבות יוזמה להקים בה תיאטרון פרינג'. מי שהופיע בילדותו במסגרת להקת הנוער "עבר הווה עתיד" מנהל כיום את תיאטרון הדופנ, שחוגג חמש שנים להקמתו. בין 1 ל-5 בנובמבר יתקיים בקריית המוזיאונים בעיר פסטיבל "יוצר דופנ" הבינלאומי החמישי, בניהולו האמנותי. הפסטיבל יעמוד השנה בסימן "גורל" ויבחן את המתח בין מה שנכפה עלינו לבין הבחירות שאנחנו עושים, במיוחד אחרי השנים שבהן המציאות הישראלית הוכיחה שוב ושוב שהיא חזקה מכל תוכנית. במשך חמישה ימים יעלו בפסטיבל הפקות בכורה של תיאטרון, מחול ופנטומימה בינלאומית, לצד מוזיקה, סטנדאפ ודראג. בין היתר יוצגו "לא הייתי שייך ללוויה שלך", הצגה על משפחה שחיה בצל המלחמה והשכול, מופע הפנטומימה הבינלאומי "פנים אנושיות" של קטיה גרהל ודר פיקרסקי, ו"מכתוב", מופע דראג על גורל, בחירה וזהות שיחתום את הפסטיבל. "פתח תקווה, אם המושבות, הפכה לעיר מלאה תרבות על שלל גווניה. מאז שהופעתי בלהקת הנוער 'עבר הווה עתיד', היא הפכה בעיניי לאחת הערים המובילות בתחום הפנאי, עם פסטיבלים גדולים, אירועי תרבות בינלאומיים, תיאטרון פרינג', אתרי מורשת ומוזיאונים". המופעים ברחבת התיאטרון יהיו פתוחים לקהל ללא תשלום. לכל מופעי הפסטיבל ולרכישת כרטיסים באתר היכל התרבות פתח תקווה.
1. קריית המוזיאונים
במקום שבו הוקם בית יד לבנים הראשון בארץ נמצאת קריית המוזיאונים, שבה שוכן גם תיאטרון הדופנ. זה מקום מלא אמנות ותרבות, במרכזו של פארק רחב ידיים שאפשר לפגוש בו ברווזים שמטיילים להם. הפארק, יחד עם גן החי והמוזיאונים, היה מהמקומות שבהם בילינו שעות רבות בילדות, ובהמשך גם בטיולים רומנטיים ליד האגם.
ארלוזורוב 30, פתח תקווה
2. מועדון הגולה
בפעם הראשונה שנכנסתי למועדון הגולה, שיושב בלב פתח תקווה, הרגשתי שמצאתי בית חם ליוצרים. משהו שאני מאמין שצריך להיות בכל אולם או מועדון שמארח אמנים. גם בתיאטרון הדופנ, שאותו אני מנהל, הכי חשוב לי שכל אמן, שחקן ויוצר ירגיש בבית. כך הרגשתי גם במועדון הגולה, ועל זה ההמלצה שלי.
שמואל הנגיד 7, פתח תקווה
3. בית אברהם שפירא
רחוב הרצל הוא לא בדיוק רחוב שיוצאים לבלות בו. אבל בין המאפייה עם הקפה של פעם, לחנות הממתקים עם הפופקורן בשקיות, בין הסופר למעדנייה הרוסית, נמצאים שניים מהמקומות שעבורי הם העיר שלי. הראשון הוא בית אברהם שפירא, בית מושבה ציורי של השומר האגדי אברהם שפירא. הבית עבר שימור, ואפשר לראות בו ציורי קיר ותקרות מקוריים. יש לי הכבוד להיות אחד מאלה שהופכים אותו לבית חי, עם הופעות מוזיקליות של יצירה ישראלית.
הרצל 20, פתח תקווה
4. המספרה של רועי
ממשיכים ללכת עוד כ-100 מטר ברחוב הרצל, ושם, בכוך קטן, נמצאת המספרה של רועי. גיליתי אותה באחד משיטוטיי ברחוב ונכנסתי. כמובן, עקב גילי, מיד שאלתי אם הוא מספר עם מספריים ולא במכונה. התשובה החיובית חיזקה אותי, והתיישבתי על הכיסא מול המראה כמו בחדר איפור בתיאטרון. כשהבן שלי, שהיה אז בן 15, ביקש להיפרד מהשיער הארוך שלו, לקחתי אותו לרועי בלי היסוס, ועם מעט סיכון מחושב. בכל זאת, נער בן 15. כל השאר היסטוריה, ושנינו מסתפרים אצלו עד היום.
הרצל 31, פתח תקווה
5. פלאפל חתוכה ופיצה U.S.A
בילדותי בפתח תקווה, במוצאי שבת או סתם באמצע השבוע, כשלא היה מבחן למחרת, היינו יוצאים לעיר. כבר בדרך היה מתחיל הדיון: פלאפל או פיצה? מצד אחד, ברחוב ההסתדרות, פלאפל חתוכה המיתולוגי, עם כדורים חמים שנשלפים היישר מהשמן לפיתה המרוחה בסחוג, ולצדם אין ברירה אלא לשתות טרופית ענבים. מצד שני, ברחוב חיים עוזר, מול בניין העירייה, פיצה U.S.A עם משולשים גדולים, גבינה אמיתית וטעם של קמח. אותי יכולתם לפגוש בפיצה. דרך אגב, שני המוסדות קיימים עד היום, להנאתכם.
פלאפל חתוכה – ההסתדרות 4, פתח תקווה
פיצה U.S.A – חיים עוזר 30, פתח תקווה
מקום או תופעה לא אהובים בעיר
1984, אני בן עשר. שישי בערב, ואם אין מסיבה אצל מישהו מהחברים, אז פיצה ופלאפל. ויום אחד, קולנוע היכל, ששכן ועדיין שוכן ברחוב ההסתדרות, החל בצעד נועז ולא שגרתי לעיר להקרין סרטים בשישי בערב. כמובן שחבריי ואני יצאנו להקרנה הראשונה בתקווה לראות סרט, אבל מצאנו את עצמנו חלק מההפגנה בעד ונגד פתיחת הקולנוע בשישי. הקולנוע סגור כבר שנים רבות, ועכשיו, לשמחתי, החלו בו עבודות לקראת חידושו. כולי תקווה שהוא יהפוך שוב למרכז תרבות, ואולי נוכל לחזור ולצפות שם בסרט.
השאלון
איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
לפני כשנתיים הגיעה לתיאטרון חבורה של שחקנים מקצועיים, חלקם עם מוגבלויות וחלקם ללא, עם ההצגה "יחסינו לאן". הצגה על הגשמה, התמודדות עם מגבלה, מאבק וניצחון. בקיצור, סיפור אהבה שהסתיים בהצעת נישואים אמיתית על הבמה. הצגה שמראה את חשיבותו של התיאטרון ואת ניצחון הרוח. מומלצת בחום.
איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
יצירה שמחזקת אותי ונותנת לי את האסקפיזם שאני צריך מהמציאות הלא עקבית היא תוכנית שכבר כמעט 50 שנה רצה ובועטת בהומור חכם, סרקסטי ואינטליגנטי: "זהו זה". בצבא אפילו היו מקליטים לי את התוכנית. סאטירה שלא מתביישת להגיד מי אנחנו ואיך אנחנו נראים, ועוזרת לי לשרוד לילות טרוטי שינה בהומור ובהנאה.
לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
ההצגה הראשונה שביימתי בתיאטרון המקצועי, "שמלת גלולות", עסקה באלימות נגד נשים בתוך המשפחה. בזכות ההצגה ההיכרות שלי עם הנושא העמיקה, והוא מעסיק אותי עד היום. לכן אני תורם לעמותת רוח נשית ולארגונים שנלחמים בתופעה, למרות אוזלת היד של המשטרה והשלטונות.
מי הפתח תקוואי או הפתח תקוואית שהכי צריך להרים להם כרגע?
כילד בפתח תקווה גדלתי ליד האמנית רחל שור והסופרת תמר בורנשטיין-לזר, יוצרת קופיקו. כבר אז הבנתי שפתח תקווה היא כר פורה ליוצרים וליצירה: סופרים, משוררים, שחקנים, בדרנים ועוד. אני רוצה להצדיע לראש העיר רמי גרינברג ולמינהל התרבות בעיר, שיזמו את שדרת הכוכבים ברחבת היכל התרבות, שמוקירה את היוצרים ואת חשיבות התרבות והיצירה לעיר ולמדינה.
מה יהיה?
רק לשוטים ניתנה הנבואה. אני מקווה שלמרות שהתרבות מתחילה באות האחרונה באלף-בית, ובאנגלית באות השלישית, C, יבינו פרנסי המדינה את חשיבותה ויפנו לה יותר תקציבים. לפחות אחוז אחד מתקציב המדינה, כמו במדינות מתוקנות, כדי שנוכל להמשיך ליצור ולהיות מקום של שפיות, ביקורת אמיתית ושגרירים של יצירה ושלום למדינת ישראל.