Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

מקדונלדס בבית והדשא שהוא 10/10 ברומנטיזציה. העיר של גליה ברס

גליה ברס (צילום: זואי שר)
גליה ברס (צילום: זואי שר)

גליה ברס, כותבת ומעצבת שמנהלת אמנותית את פסטיבל "כתוב" בבית אריאלה, לוקחת אותנו לשפך הירקון, לדשא של גילמן ולכיכר בזל. בונוס: למה קריאה היא התשובה כמעט לכל שאלה

15 בנובמבר 2026

גליה ברס היא כותבת ומעצבת, וביחד עם דורון גליה-קינד היא מנהלת אמנותית את פסטיבל "כתוב", שחוזר בפעם הרביעית לבית אריאלה בין 19 ל-21 בנובמבר. במשך שלושה ימים יתמלאו חללי הספרייה במופעים, שיחות, סדנאות ומפגשים עם כותבים ויוצרים, בהם גורי אלפי, אתגר קרת, נעמי לבוב וששון גבאי. בתוכנית גם גרסאות בימתיות חיות של הסכתים אהובים כמו "מה שכרוך" ו"פופ אפ", ולראשונה גם אירועים לילדים. לפרטים נוספים על הפסטיבל.

1. הבית שלי ביהודה המכבי

האמת היא שאני הכי אוהבת להיות בבית שלי, עם עדן בן הזוג שלי ועם דושא הכלבה שלנו. לקרוא ביחד או לראות טלוויזיה, לאכול בבית או להזמין מקדונלדס. אני אוהבת גם להיות בבתים של החברות שלי שגרות לידי. ללכת אליהן ברגל, להביא פיצה, לשבת בסלון ולפטפט. אלה המקומות הכי אהובים עליי.

אפשר גם בבית (צילום: מתן שרון)
אפשר גם בבית (צילום: מתן שרון)

2. החיבור בין הירקון לים

אני מתה על פארק הירקון, בעיקר באמצע השבוע. בשבת הוא מופקע מתושבי השכונה ועובר להיות נחלת הכלל. אבל באמצע השבוע, אם מתאפשר שיהיה קצת קריר או פשוט לא חם מדי, אנחנו ממש אוהבים ללכת עם דושא לאורך הפארק עד הגשר שלפני הנמל (הסיוטי), ולפני קפה מגדלור (שהוא דווקא מקום מתוק מאוד). מתחת לגשר יש חלקת אדמה חולית שמשתנה בכל פעם לפי השפל והגאות, ושם נמצא החיבור בין המים של הנחל למים של הים. כיף ללכת לשם וכיף להיות שם.

כל הטבע שהעיר צריכה. המגדלור בתחילת טיילת רידינג (צילום: ג'ושוע רייף/שאטרסטוק)
כל הטבע שהעיר צריכה. המגדלור בתחילת טיילת רידינג (צילום: ג'ושוע רייף/שאטרסטוק)

3. הדשא של האוניברסיטה מול בניין גילמן

כבר שבע שנים בערך שאני לומדת בתל אביב, ולא מוכנה להיפרד מהקמפוס של גילמן או מהטייטל של הסטודנטית. האקס-טריטוריה שהיא האוניברסיטה, הרחק מהבלגן של העיר, מהרעש ומהתמ"א (כשלא משפצים בניינים), היא מקום מאוד אהוב עליי. אני אוהבת את האווירה של הלמידה, את הבועה התל אביבית ואת התחושה שלא צריך להיות יעילים כל רגע, כי אין מה לעשות עם התואר השני הזה בספרות חוץ מליהנות ממנו! לקחת ספר מהספרייה ולשתות קפה מתחת לעץ עם פרחים אדומים. 10/10 בלעשות רומנטיזציה לחיים.

רחבת גילמן והדשא המפורסם באוניברסיטת תלל אביב (צילום: עמית סלונים)
רחבת גילמן והדשא המפורסם באוניברסיטת תלל אביב (צילום: עמית סלונים)

4. כיכר בזל

בכיכר בזל יש את השילוב המושלם בין לוקיישן שכונתי ולא מתאמץ לבין התחושה של "יצאתי מהבית ואני רואה עולם". זו נקודת האמצע שלי ושל החברות הכי טובות שלי, ושם אנחנו נפגשות לשתות קפה אחרי שיעור בצ'אנדרה יוגה, ומסיימות בבדיקת מלאי באתא.

כיכר שיש לה שכונה. הכיכר במתחם בזל (צילום: דין אהרוני רולנד)
כיכר שיש לה שכונה. הכיכר במתחם בזל (צילום: דין אהרוני רולנד)

5. פרא ובר 51

הבילוי הכי טוב בעיר, לדעתי, כולל להתלבש יפה, להתאפר, לשבת במסעדה עם חברים, לשתות יין וג'סמין ולאכול מלא מנות קטנות במרווחים טובים. הגו-טו הוא פרא או בר 51, ואלה המקומות שכנראה נחגוג בהם את כל ימי ההולדת וכל מאורע אחר, ולו הקטן ביותר שמעניק סיבה למסיבה.
פרא, נחלת בנימין 27. בר 51, הירקון 59

האצילות מחייבת. פרא (צילום מעמוד האינסטגרם pereh_rest)
האצילות מחייבת. פרא (צילום מעמוד האינסטגרם pereh_rest)

מקום או תופעה לא אהובים בעיר

מדרכות צרות בכל מקום. אני שונאת מדרכות צרות.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
השקת הספר "למה לקרוא, או: איך לחיות פעמיים" של יובל פלוטקין. מפגש חברתי ותרבותי משמח, מצחיק ומרגש סביב ספר שעוסק כולו באהבה לקריאה. בהשקה דיברו קוראים, כותבות ואוהבי ספרות שנתנו את הטייק שלהם לשאלה שבכותרת הספר. זה היה מפגש חי של קהילה שאוהבת לקרוא. זו גם התחושה שיוצאים איתה כשמסיימים לקרוא את הספר: אהבת ספרים מדבקת, ויש שמחה בדבק הזה שמחבר בין אנשים בכל העולם, ובא לידי ביטוי כל כך טוב בספרים ובסיפורים: אמפתיה, הזדהות, אהבה, הומניזם. בעצם יוצא שהתשובה לשאלה "למה לקרוא?" היא שקריאה היא התשובה לשאלות אחרות. מה נעשה עכשיו? מאיפה נביא תקווה? איך נחזיק מעמד בקלחת הרותחת של המציאות הכאוטית שלנו? פשוט נקרא ספרים.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"חיל הפרשים" של איסאק באבל, בתרגום נילי מירסקי. מחזור סיפורים צבעוני, כואב, קשה, גרפי, יפה, מקורי, רענן ושובר לב, שכתב באבל אחרי שלחם במלחמת רוסיה-פולין לפני כמאה שנים. למרות שזה ספר שעוסק בצורה לא פשוטה במלחמה וכמעט מפאר אותה, העיסוק ביופי שנמצא בעולם בכל מצב ובכל מקום, אפילו באלימות ובכאב, נותן תקווה והשראה. אחרי שקראתי את הספר, קראתי קצת מהיומנים של באבל, ושם יש משפט שאהבתי עוד יותר: "ילדים צריכים לחיות. צריך ללדת אותם כדי לבנות חיים טובים יותר לבני אדם. זה הרעיון. צריך ללכת איתו עד הסוף […] צריך ללדת ילדים היטב. וזאת – אני סמוך ובטוח – המהפכה האמיתית".

מי התל אביבי או התל אביבית שהכי צריך להרים להם כרגע?
כל התל אביביות והתל אביבים המותשים והעייפים אחרי הבחירות.

מה יהיה?
יהיה בסדר. יהיה מה שנעשה שיהיה. אם נשמור על השאיפה לשלום, לרווחה ולחיים טובים, אז בסוף זה מה שיהיה.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!