מאפים של שחקנים ומוזיקה טובה לעתיד הילדים. העיר של יובל גרבר

יובל גרבר היא יועצת תקשורת ובעלת משרד יחסי ציבור המתמחה בעולם התרבות, הבידור והאמנות. היא מנהלת את מחלקת יחסי הציבור בסוכנות של שרית לבקוביץ', ועובדת עם מיטב מוסדות התרבות בישראל. בשנה האחרונה היא פועלת על קו ישראל-ברלין, שם היא מנהלת יחסי הציבור של השחקן יוסף סוויד בקריירה הבינלאומית שלו, לרבות עבודתו בתיאטראות מרכזיים באירופה והשתתפותו בפסטיבלים בינ"ל. 

1. פארק הירקון

יש לי בו המון זכרונות, בעיקר טובים. יש ספסל ספציפי באמצע הפארק שעליו היינו יושבים החבורה שלנו מהתיכון. הייתי הולכת אליו כשהייתי עצובה וצריכה לחשוב, היו שם גם מספר דייטים טובים ופחות טובים במהלך השנים. יושבים עם בקבוק בירה ומדברים על הכל. היתרון בדייטים הגרועים שזה היה מאוד קרוב לבית שלי והייתי מצליחה לברוח מהר. וכשהכרתי את מי שהיום הוא בעלי, את הרגע שהבנו שאנחנו זוג העברנו על אותו ספסל בזמן שאכלנו גלידה. זה המקום האידיאלי להסתובב בו עם הילדים, לרכב על אופניים, לעשות ספורט או סתם לשבת על שפת הנהר עם שמיכה ופיקניק כייפי.

2. חוף מציצים

לא משנה מה תגידו לי, ולא משנה כמה חופים מדהימים יש בעיר הזו, מבחינתי חוף מציצים הוא הבית. החברות ואני היינו הולכות לשם אחרי בית ספר, בסופ״שים, אפילו את הסרט סיום תיכון שלנו צילמנו שם. מיותר לציין שזה חוף עם היסטוריה תרבותית, כולנו יודעים שהסרט ״מציצים״ צולם שם ושהבוהמה התל אביבית העבירה שם זמן לא מועט.

3. בבקה בייקרי

כשעבדתי במשרד יח״צ שטיפל בתיאטרון הבימה הייתי מגיעה כל בוקר, קונה קפה עם מאפה, פותחת לפטופ ועושה דברים לפני שעולה לתיאטרון לעבוד. הקפה פשוט מעולה, המזון מנחם והמזגן בפנים חלומי. עכשיו הם גם שדרגו את כל הבפנים ואפשר לשבת ולעבוד בנוחות. זו נקודת המפגש של כל השחקנים והעובדים של התיאטרון לפני שכולם מתפזרים להצגות, עבודה, או סתם עושים הפסקת סיגריה.
כיכר הבימה

4. לונדון מיניסטור

ביליתי שם את כל תקופת הצבא שלי, וגם היום אני שם די הרבה. בין אם זה ללכת להצגות בצוותא, ובין אם זה סופ״שים שלמים להעביר ב״פרינדס אנדרגאונד״. היינו יושבים שם ערב ערב, הכרנו את כל הברמנים ואף פעם לא ידענו איך הערב ייגמר. הפרינדס היה מוסד של לקוחות קבועים, וזה היה ממש חוק – יוצאים שבת, נפגשים בפרינדס. היום זה כבר הפך ל״באבו בר״ של אלון ושלומי, שהם גם האנשים מאחורי המופע ״שיחות עם הברמן״ שרץ שם, שזה אחד המופעים השווים ביותר ואני ממליצה לכולם ללכת לשבת על הבר, לשתות בירה וליהנות ממופע מגניב ביותר.
אבן גבירול 30 תל אביב

5. קפה זוריק

קפה זוריק הוא הקפה השכונתי האולטימטיבי. אני מרגישה שכל מי שנולד וגדל בתל אביב יש לו אחד כזה, שהוא במרחק הליכה מהבית. אני הייתי יושבת שם עם המשפחה שלי בשבתות כשהייתי נערה, או עם חברות אחרי העבודה. קפה זוריק זה המקום שאת יכולה להגיע על הבוקר בפיג׳מה לקחת את הקפה של הבוקר, להישאר שם לארוחת צהריים עם הלפטופ ולאכול את השניצל הלא פחות ממפואר שלהם ולקנח בקינוח מפנק. ובשנים האחרונות אם תשבו שם מספיק זמן, אולי גם תתקלו בטרטינו שותה את הכוס קפה התל אביבי שלו.
יהודה המכבי 4א׳ (כיכר מילאנו), תל אביב

מקום לא אהוב בעיר

רחוב אבן גבירול. זה נהיה פשוט בלתי נסבל ללכת בו, שלא לדבר על כל אלה ששוכרים דירות שמשקיפות לרחוב עצמו. השיפוצים של הכבישים והרכבת קלה שמעלים אבק לכל עבר, הרעש הבלתי פוסק של מכוניות שמצפצפות כי אין להן מושג לאן הנתיבים בכביש מכוונים. זה רחוב עם כל כך הרבה בתי קפה טובים, מקומות להסתובב רק שאין כבר חניה, המדרכות בקושי מאפשרות ללכת בהן כי הכל כל כך צר ומשום מקום יכולים לצוץ רוכבי קורקינט ואופניים שידרסו אותך. תעשו לי טובה עיריית תל אביב, תחזירו את הרחוב הזה למה שהוא היה!

>> סטייק האוס שנאמן לעצמו וקבב שנותן בראש. העיר של עומר לגזיאל
>> הלב הספרדי של העיר ונפילות כהזדמנות. זאת העיר של עילאיה שליט

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון (הצגה, מופע, סרט, תערוכה, הרצאה) סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
בתיאטרון הקאמרי רץ המחזמר ״דיר אוון הנסן״, שאני מאוד מאוד אוהבת כבר המון שנים, עוד מברודווי. מחזמר חשוב שמדבר על (אזהרת טריגר), חרם, דיכאון וקשיים של ילדים שלומדים בבית הספר תיכון. במרכז העלילה יש את אוון (אלון סנדלר הלא פחות ממדהים!), תלמיד תיכון שמתמודד עם נידוי חברתי ומקבל משימה מהפסיכולוג שלו להתחיל לכתוב לעצמו מכתבים שמתחילים במשפט: ״היום יהיה לך יום מעולה ואני אגיד לך למה…״. אוון מוצא את עצמו במרכז העניינים אחרי שאחד המכתבים מגיע לידיים הלא נכונות, וזה מוביל אותו לשרשרת טעויות שהולכת ומסלימה. המחזמר הוא מחזמר חשוב, בעיקר לבני נוער שמתמודדים עם כל הקושי שמגיע בגיל ההתבגרות, הוא חשוב גם עבורנו המבוגרים שנדע להסתכל על בני אדם ולזהות שהם צריכים עזרה ולא לפחד להושיט יד. במיוחד בתקופה הזו – זו יצירה חשובה ורלוונטית.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
אני אמא לילד בן 4, והאלבום שירי ילדים החדש של לי בירן ואליאנה תדהר ״יום יפה״ נתן לי המון תקווה וכוח. אנחנו מנסים ליצור כאן עתיד יותר טוב לילדים שלנו, ואחרי שנתיים שאנחנו בתוך סיוט שנדמה שלפעמים לא נגמר, האלבום שלהם הכניס לי המון כוח להאמין שיהיה פה בסדר, ושחייב להיות פה בסדר, עבור הילדים שלנו. עבור העתיד שלהם.

אנחנו מוקפים בכל כך הרבה מוות והשירים האלה מכריחים אותנו להתעסק בחיים החדשים שאנחנו מביאים לעולםף, ואיזה עולם אנחנו רוצים להשאיר להם. כשעידו הבן שלי נולד השמעתי לו את ״הכבש השישה עשר״ ואמרתי לעצמי, איזה באסה שאין יצירות חדשות כאלה שישארו איתו לכל החיים והוא יוכל להשמיע לילדים שלו. ומרגיש לי שהאלבום של לי ואליאנה הוא לגמרי כזה.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מטה החטופים. אני מרגישה שהתרגלנו. יש לנו 49 חטופים בעזה, ואסור לנו לשכוח אותם. המשפחות שלהם עומדות במקום, בייסורים קשים כבר שנתיים. אסור לנו לעזוב אותם. אנחנו חייבים להגיע ולתמוך מתי שאנחנו רק יכולים, ולא להפסיק לדבר על החטופים והחטופה שעדיין נמצאים בגיהינום.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו / לה כרגע?
חד משמעית ההורים שלי. הם התל אביביים האולטימטיביים והם כוח טבע. אמא שלי, אורנה רוטברג, שחקנית תיאטרון, ערב ערב עומדת על הבמה ומשמחת אנשים גם כשקשה ממש, ואבא שלי שיש לו קליניקה פרטית (הוא הרפלקסולוג הכי טוב שתפגשו), וגם הוא עוזר לאנשים להרגיש קצת יותר טוב. הם שניהם האנשים הכי טובים שפגשתי, והם הגב הכי חזק שהיה לי בחיים, במיוחד בשנתיים האחרונות.

מה יהיה?
אני מאמינה שחייב להיות בסדר. אחרת מה נשאר לנו? יהיה טוב, ואנחנו נעשה שיהיה פה יותר טוב. סומכת על העם שלנו ועל האנשים שלנו.