תל אביב כולה בכדור בדולח וחורשה לפוקימונים. העיר של רחלי רוטנר

רחלי רוטנר היא קומיקאית, קומיקסאית ויוצרת שהיתה חברה ב"חבורת A4" של דודו גבע, השתתפה ב"החפרנים" ויצרה את "שיחה מאוירת". היא גם צפויה להשתתף בפסטיבל "אנימיקס" הבינלאומי לאנימציה קריקטורה וקומיקס שיתקיים ב-5-9.8 בסינמטק תל אביב. שם היא תצטרף לשותפיה אריאל ויסמן ואמיר בוקסנבאום (בוקסי) לאירוע פודקאסט לייב של "הפעם הגזמתם" מבית "הפודיום", עם אורי פינק כאורח מיוחד. בטוח תהיה שם שאלה על סירופ שוקולד.
>> הקולות של נמל יפו וקלאסיקה תל אביבית אסלית. העיר של זואי אקוקה
>> כל הפרחים בתל אביב יפרחו גם בלעדיו, אבל זו העיר של וודו דאדי

1. רחוב קינג ג'ורג'

הרחוב הראשון שגרתי בו כשהגעתי לעיר הוא גם האהוב עליי ביותר. איך שהוא מצליח להיות גם סואן ועירוני וגם ביתי ואינטימי. אם צועדים מקצה לקצה שלו עוברים את כל החווייה התל אביבית בבת אחת: הבתים הישנים, הסמטאות האלמוניות, שווקים וחנויות יד שנייה לצד הדיזינגוף סנטר, בתי קפה איקוניים, ירידה לים, גן מאיר האוזן השלישית ומטה הליכוד. עיר שלמה בכדור בדולח.

2. דיזינגוף סנטר

אף פעם לא הייתי ילדת סנטר, אבל עכשיו אני אימא סנטר. כל פעם שאין מה לעשות עם הילד אני לוקחת אותו לכאן, ותמיד יש מה לעשות. אם אין באותו רגע שת"פ מסחרי של קוקומלון או גיבורי על או שיט אחר, אפשר סתם לשחק על הפיל, לטייל ביער הפיות, לבנות בית בחנות לגו או לטייל על גג הבניין. ככה משמרים קניון בעולם של עלי אקספרס.
דיזנגוף 50 תל אביב

3. החורשה של "בית יד לבנים"

אני והבן שלי הולכים לשם לפעמים לחפש פוקימונים ב"פוקימון גו". אני מחמיאה לעצמי שלקחתי אותו לטבע והוא מחמיא לעצמו שהוא תפס צ'רמנדר על הפיקוס.
פנקס 65 תל אביב

4. שרונה מרקט

אוכל טעים, מקומות ישיבה מגוונים ואווירה נעימה. בגילי העצלן זה כל מה שאני צריכה מהעולם, בהנחה שיש לי ביד גם סנדוויץ 4 מטר של רחל בן אלול.
אלוף קלמן מגן 3 תל אביב

5. גינת הפרחים בכיכר הבימה

מאוד אוהבת לבוא לשם עם הבן שלי, הוא רץ על קורות העץ בין הפרחים או מתפלש בארגז החול, ואני סרוחה על הספסל מדמיינת שאני בחו"ל. יופי של מקום.

מקום לא אהוב בעיר

נקלעתי לאחרונה לצערי לתחנה המרכזית בתל אביב – מקום שמי שאשכרה גר בתל אביב לא נקלע אליו הרבה. אנחנו נוסעים הרבה באוטובוסים מנקודה לנקודה בעיר, אבל איכשהו תמיד מדחיקים את המקום שממנו הם יוצאים ואליו הם חוזרים, חור התחת של תל אביב. מסכן התייר שיגיע לשם – לתחנה המרכזית הרשמית של העיר המרכזית והמתקדמת במדינה, כן? – ויעמוד מבולבל מול לוח הזמנים האלקטרוני שלא פועל, עמדת המודיעין הריקה, שלוליות קיא ושתן ושירותים נעולים. תחנה מרכזית של עיר אמורה להיות הפנים שאנחנו מסבירים לתייר וכרגע הן נראות כמו הפנים של פרדי קרוגר. דחוף להציל.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
אני סאקרית של מחזות זמר פלוס ענייה, אז אני לא יכולה לטוס הרבה לאיפה שאשכרה יש מחזות זמר, לכן כל פעם שמייבאים לארץ מיוזיקל שהוא לא שוב "שיער" אני מאושרת. האחרון היה "היי אוון הנסן" שהוא דווקא לא כוס התה שלי, אבל ההפקה הישראלית כל כך מושקעת ויצירתית שלא יכולתי שלא ליהנות. בני נוער ייהנו במיוחד, ואני ממליצה לבתי ספר לעשות איזה פילד טריפ לשם. זה יעזור ללא מעט תלמידים.

איזו יצירה (סרט, סדרה, ספר, שיר) נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
המופע "מה נפל עליי", שיזמה אלמנת הטרור יעל שבח, שהיא בכלל השראה שלי. זה מופע סטנדאפ שמעלים בני משפחות שכול שמספרים בדיחות שחורות על ההתמודדות שלהם עם האבל, וזה קצת תרפיה קבוצתית. יש גם משהו בלראות בני מגזרים שונים עולים לבמה ומדברים על אותה חווייה בדיוק, שגורם לך להפנים את המכנה המשותף הגדול ביותר שלנו – המוות. זה נשמע מקריפ אבל מנחם באיזושהי צורה, מאחד באיזושהי צורה, ומדגיש את הכוח הנגדי שיש לחיים. אני הכי מזדהה עם המקום הזה ומחכה כבר שבעלי יירצח כדי שאוכל להצטרף לאנסמבל, יש לי כמה פאנצ'ים מעולים.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לכל מי שצריך.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
בעלי, אריאל ויסמן, תסריטאי וקומיקאי מבריק שהמלחמה דחתה לו את השקת הסדרה הראשונה והמצופה שלו. פריווילגי, אני יודעת, אבל אתם שאלתם.

מה יהיה?
אם לשפוט לפי מגמת האפוקליפסות שמתרחשות כאן ברצף מ-2020: עוד יותר רע ועוד יותר רע. שימו אוזניות ולכו לישון, אסקפיזם זה כרגע התשובה.