הניכוס הנשי של סופיה קופולה נופל בין הכיסאות

לא מעט במאיות בוחרות לעבד למסך טקסטים קלאסיים, במטרה לבחון אותם מחדש מנקודת מבט נשית. ל"The Beguiled", ספרו של תומס קאלינן מ־1966, אין מעמד כזה, אך העיבוד הקולנועי מ־1971 בבימויו של דון סיגל זכה במוניטין מסוים כסרט על נשים מורעבות לתשומת לב גברית, שהכניעו את הגבר שבגברים קלינט איסטווד. סיגל עצמו אמר שסרטו עוסק ב"התשוקה הבסיסית של נשים לסרס גברים" (הסרט שיצר הרבה יותר מעניין מהסיכום המיזוגיני הזה). אחרי שוויתרה על כוונתה לביים את גרסת הלייב אקשן של "בת הים הקטנה" עבור דיסני, החליטה סופיה קופולה לנכס את הטקסט של סיגל (כולל רבים מהדיאלוגים המקוריים) לפרספקטיבה נשית, וכיווננה מחדש חלק מהפעולות. התוצאה נופלת בין הכיסאות, משום שהיא נראית יותר כתגובה לסרט ההוא מאשר כיצירה בעלת בערה פנימית משל עצמה.

בווירג'יניה של מלחמת האזרחים, חייל צפוני שנפצע ברגלו (קולין פארל) מגיע לבית אחוזה מבודד המשמש כבית ספר לבנות. המנהלת הנוקשה (ניקול קידמן), המורה החסודה (קירסטן דנסט) וחמש נערות מטפלות בו ונמשכות אליו. תלמידה אחת (אל פאנינג) אף מבהירה לו את תשוקתה באופן חשוף. החייל המרותק למיטתו נהנה מהסיטואציה ומשחק ברגשותיהן של הנשים, במעין גרסה מהופכת של שלגיה ושבעת הגמדים. המלחמה נותרת מחוץ לפריים ורק הדי הירי נשמעים בפסקול, מה שמעניק למרחב הנשי ממד כמעט מופשט. אך כשהחייל מתחזק ואווירת הפיתוי מתעצמת, האיום חודר פנימה.

בדומה ל"חמש ילדות יפות" ו"מארי אנטואנט", הסרט הוא רקמה מעודנת ויפהפייה של טקסים נשיים. קומפוזיציות מושלמות, תאורת נרות, שמלות לבנות, קרני אור חודרות מבעד לעלוות הסביכות של עצי אלון עתיקים – זה סרט מרהיב עין שכולו טקסטורה. אבל "הפיתוי" נותר עמום מבחינה רעיונית, דרמטית ורגשית, כאילו צולם מבעד לתחרה. קופולה כמו ניגבה את הבוץ והזיעה מהסרט הקודם (ואף מחקה ממנו דמות מעניינת של שפחה שחורה) ונותרה עם בובת חרסינה חלולה.

סרט על: ב־1864, שבע נשים דרומיות מטפלות בחייל צפוני פצוע

ללכת? כן. חוויה אסתטית ולא רגשית, כמו סיור במוזיאון