הפסל נגד האם המודאגת: האם לגיטימי להציג עירום במרחב הציבורי?

האם הצגת פסל של גבר עירום היא הטרדה ופגיעה ברגשותיהם של נפגעי תקיפה, או אמנות שבאירופה הייתה מובנת מאליה? הפסל "המשתמט" בשדרות רושטילד מעורר סערה בפייסבוק

צילום: בן קלמר
צילום: בן קלמר
30 באוקטובר 2014

כבר כמה שנים מוצב הפסל "המשתמט" של ארי ליבסקר בחצרו של בניין משרדים בשדרות רוטשילד. הגבר העירום המפוסל עורר זעם מרגע שהוצג לראשונה בביאנלה של הרצליה, לפני כשבע שנים, אז הזדעזעו נציגי החרדים בעיריית הרצליה מהצבת דמותו של גבר עירום בסמוך לבית כנסת. כעת רכש לו הפסל אויבים חדשים, הפעם לא מסיבות דתיות. "אני לא מצליחה לתפוס בכלל איך בתקופה שבה בכל יום אנחנו שומעים על מקרים של אונס והטרדה מינית, יש מי שמוצא לנכון להציג פסל שכזה ישירות אל מול המרחב הציבורי", כתבה אורלי ניסן בקבוצת הפייסבוק "הורות מקשרת", שטענה כי הפסל מטריד המוני ילדים ומעודד רעיונות מעוותים. כך החל דו-קרב וירטואלי בינה לבין ליבסקר, שהעלה מספר תהיות מעניינות על פוריטניות, עירום והמרחב העירוני.

ליבסקר השיב להאשמות בפוסט תגובה ארוך ומפורט. לאחר ההשוואה הכמעט אוטומטית ל"תקופות אפלות ומשטרים טוטליטריים ודכאניים", ציין ליבסקר יצירות חשובות אחרות המציגות עירום גברי, כמו "הנשיקה" של אוגוסט רודן, "הילד המשתין" של ז'רום דיקנואה וכמובן "דוד" של מיכאלאנג'לו: "אני מתאר לעצמי שניסן וקבוצת ההורים המודאגים ששיתפו את הסטטוס, ביקרו בעולם, ולא חששו להגיע עם ילדיהם לערים כמו רומא, לונדון, וינה, פריז וניו-יורק שבהן מוצג ערום גברי ונשי בכיכר העיר בגאווה גדולה כחלק ממורשת תרבותית רבת שנים". לעומת זאת, טוען ליבסקר, "בישראל אין כמעט פסלי חוצות המתארים אדם, שלא לדבר על ערום חלקי או מלא, אלה נמצאים במוזאון תחת שמירה". ליבסקר מציין כי פסלו, "המציג אדם בוגר, בתנוחת הגנה ואין בו ערום מלא", ספג פגיעות כשהוצב בהרצליה, שם שברו את אפו וניתצו את כף רגלו, ולאחר מכן נפל קורבן גם לגרפיטי ופגיעות אחרות במשכנו החדש ברוטשילד. מצד שני, הפסל מעיד שלא כל הנתקלים ביצירתו מזדעזעים או מבקשים לפגוע בו: "הרבה פעמים ראיתי הורים וילדים מצטלמים עם הפסל ללא כל חששות פרנואידי ופוריטיני או קונוטציות מיניות כלשהן".

בתגובה לדבריו בחרה ניסן לקחת חלק בדיון שהתפתח על גבי דף הפייסבוק של האמן, שם כתבה לו: "אני לא מוצאת לנכון להשוות אותך למיכאלנג'לו, גם לא לטקסים הדתיים של הקאמה סוטרה המעוגנים עמוק בתרבות ההודית. אז והיום מטרת הצבת הפסל הייתה לעורר פרובוקציה ולמשוך אליו ולמקום בו הוא מוצב תשומת לב רבה". ניסן העידה כי "קיוותה לפגוש באמן רגיש, אך במקום זה נתקלה בחומה בצורה" והוסיפה וכתבה לליבסקר: "יכולת לשמוח על השיח הציבורי הסוער והמפתיע שהפסל שלך עורר בנוגע לאמנות ולתרבות בת ימינו, על תשומת הלב הגדולה לה שניכם זכיתם באופן פתאומי ובמקום להיעלב ולהיות אמן רדוף ומיוסר להצטרף לשיחה בעניינו. אני מבטיחה לך שיחד היינו מוצאים פתרון קסמים שבו כולם היו מרוצים. במקום זה בחרת להתעלם מאלפי קולות שאומרים לך שהפסל שלך מרתיע אותם. שהפסל שלך מעלה בהם אסוציאציות וזיכרונות של פגיעה וניצול מיניים". "לצערי, אותם אנשים שדרשו להסיר את הפסל בהיותו מעורר רעיונות מעוותים הם רק סימפטום לחוסר הכבוד שקיים בחברה הישראלית לכל מה שקשור לתרבות וליצירה", השיב ליבסקר. "והנה עכשיו מגיעה קבוצה של הורים מתלהמים המבקשת להסיר את פסל המשתמט, אדם שמגן על עצמו מהחברה. אני ממתין רק שיגיעו עם קלשונים פטישים ובנזין, ינפצו את ראשו של הפסל וישרפו את גופו, כבימי הביניים או בסרט סנאפ של דאע”ש. בכל זאת, נראה לי משונה שהילדים עליהם סיפרה אורלי חוששים מהפסל. הילדים אותם אני ראיתי ליד המשתמט, התייחסו אליו בהומור. הם חכמים יותר מקבוצת המבוגרים האינפנטיליים והמוסרניים שצעקו נגדו בדיון עדרי ורדוד בפייסבוק".