הפרדה מלאכותית

תל אביב מתהדרת בשנים האחרונות בתדמית שלה כבירת גייז בינלאומית – מוקד משיכה לתיירות הומוסקסואלית מכל העולם. גם שמם של חיי הלילה של תל אביב יצא למרחוק ומושך לא מעט תיירים. ובכל זאת, אוכלוסיית הגייז של העיר לא מתערבבת בחיי הלילה השוקקים כפי שקורה בברלין, בניו יורק או בכל עיר של חיי לילה. למעשה, אף ליין שפועל כיום לא מצליח לערבב יחד בהצלחה את הקהל הסטרייטי עם הקהל הגאה.

"המצב לא היה תמיד ככה", טוען שמעון שירזי, בעל ליין הגייז FFF (friday, freedom, friendly). "בתקופה של האפטרים שלי באלנבי 58 היו מגיעים מלא סטרייטים למסיבות שלי. אז הגייז רצו להיות מקובלים חברתית, וחיי הלילה נתנו להם אופציה להתמנגל. היום, הדור הצעיר של הגייז מקבל את כל הקטע של להיות חד מיני נורא בקלות: זה לא אישיו להיות הומו או לסבית. אז הגייז התחילו לחיות יותר עם עצמם ולשכוח את האחר, גם אם האחר רוצה להתערבב במסיבה".

ליין האפטרים של שירזי במועדון המיתולוגי נחשב עד היום לאבן דרך בחיי הלילה של העיר: הגדרות כמו גיי וסטרייט נזנחו שם לטובת הרצון המשותף של כל מפלצות הלילה להמשיך ולחגוג כששאר המקומות כבר כיבו את האורות.

"האפטרים באלנבי 58 היו שייכים לדור אחר. מצעד הגאווה התחיל וסטרייטים רקדו בו על המשאיות. זה היה דור של הרבה אקסטזי", מספר יקי כביר, מבעלי מועדון קולנוע זמיר המחודש, שעבד כיחצ"ן במקום באותה התקופה. "היום, כשיוצאים למועדון להתפרק וליהנות, חלק מזה זה להישאר בנורמה שלך. בלילה דברים נוטים לגלוש למיניות, ויש כאלה שזה מפריע להם שהמיניות סביבם היא לא בנורמה שלהם".

הדיווה דנה אינטרנשיונל מרימה במסיבה של שירזי:

אבל ההעדפה הזאת, לבלות רק בתוך הקהילה המינית, נראית קצת מיושנת. בברלין למשל, ליין המסיבות הומופאטיק התחיל כליין גייז לכל דבר, והיום מקבץ אליו את כל צעירי קרויצרבג האופנתיים, בלי קשר להעדפתם המינית. כך גם ב־Hot Rabbit בניו יורק, שהחל כליין ללסביות והיום מושך קהל מעורב, או החלל הרב תחומי של ה־Dalston Superstore בלונדון. אז מדוע בירת הגאווה של המזרח התיכון לא מיישרת קו עם תרבות ה־Mixed Crowd?

"כשהבאנו את ג'אס אד או את אלכסנדר רובוטניק אלו היו מסיבות מעורבות לגמרי, אולי אפילו היה רוב של סטרייטים", אומר אורן מרזם, ממארגני ליין הצ'יזקייק, שהתחיל כליין מעורב והמשיך כליין גייז לכל דבר (אגב, השבוע הודיעו אנשי הצ'יזקייק שהליין ייסגר בתחילת דצמבר. נשארו שלוש מסיבות אחרונות).

"כשהתחלנו את הצ'יזקייק אף אחד לא הטריח את עצמו בהגדרות. הברזילי והבלוק הישן בדיוק נסגרו והיה מין ואקום כזה בחיי הלילה. מאז נפתחו המון אפשרויות נוספות, הסצנה שוב גדלה, ונראה לי שגם תואר 'מסיבת הגייז של השנה' ב־Time Out ב־2011 הוציא את הצ'יזקייק מהארון, למרות שהוא בכלל התחיל כדו מיני. ניסינו להעסיק יחצניות כדי להגיע לקהל נוסף מחוץ לביצה, כי אותי לא מעניין אותי לעשות מסיבת גייז. מה שמעניין אותי זה לעשות מסיבה לאנשים שמתרגשים ממוזיקה כמוני וחולקים איתי טעם מוזיקלי וקנון ליברלי. אני יכול להגיד שזה הצליח במידה מסוימת".

מעיין אשכנזי, אשת חיי לילה שעובדת כסלקטורית במועדון הברקפסט שבו פועל הצ'יזקייק, שמה לב לרתיעה מצד הגברים הסטרייטים שהגיעו לליין. "יש איזו תפיסה אצל סטרייטים שמסיבות גייז הן מסיבות שבהן הקרקע בשבילם היא לא בטוחה", היא טוענת. "גברים סטרייטים צעירים נמנעים מלהיכנס למסיבות כאלה מחשש לריקושטים מהחברים".

אם הסטרייטים לא באים לגייז, האם הגייז באים לסטרייטים? אמרי קלמן, שותף בבר השפגאט ובליינים דרעק וסבן אילבן, טוען ש"אפשר לראות היום קהל מגוון יחסית בימי חמישי בבלוק, ואפשר היה לראות קהל מגוון גם בתדר כשהוא התחיל. הגייז מגיעים למקומות של סטרייטים רק כשהם מספקים מוצר שמצדיק את זה".

לטענתו, גם הצד השני, הסטרייטי, מחפש חידושים וריגושים: "בשנה הראשונה של השפגאט היה בא קהל מכל הסוגים והמינים, כי הבר נשא בשורה ובלט מבחינת האווירה והתוכן בין המקומות בעיר. הוא אמנם הוגדר כבר גייז מההתחלה, אבל הוא היה מספיק מעניין כדי שסטרייטים יגיעו וישתלבו בו למרות זאת. השנה היינו קצת פחות חדשניים ואטרקטיביים, ולכן הגייז נשארו והסטרייטים העדיפו לבלות במקומות אחרים".

אולי זה לא מקרי שהציז'קייק, שניסה לשבור את החציצה בין סטרייטים לגייז בחיי הלילה, ונכשל – עומד להיסגר כעת. כנראה שמקומות וליינים שמסתמכים אך ורק על הקהילה הגאה מתחילים בשלב מסוים לשעמם גם את אוכלוסיית הגייז עצמה. נראה ששירזי צודק כשהוא אומר ש"המסיבה האולטימטיבית זה סטרייטים, לסביות, הומואים וטרנסג'נדרים ביחד. זו מהות הלילה. אם יש חוקים – זה הופך לגטו".