הצחקתם אותנו: יוצרים וקומיקאים על מערכוני מונטי פייתון האהובים עליהם

מאט גרונינג, "משפחת סימפסון".

"תחושת האבסורדיות החזקה, העובדה שהם לא עצרו כדי להסביר את עצמם – אתה הוא זה שמציב את הגבולות ותמיד אפשר לדלג מעליהם – זו הייתה השפעה ענקית. הדבר הנהדר ביותר במונטי פייתון זה שהם באופן ברור הפתיעו לא רק את הקהל אלא גם את עצמם, וזה בהחלט מה שאנחנו מנסים לעשות ב'משפחת סימפסון'. הפייבוריט הפרטי שלי הוא 'התוכי המת'".

בוב אודנקירק, "פארגו"

"קשה לבחור רק מערכון אחד, יש כל כך הרבה נהדרים. השלמות הפשוטה של 'סיי נו מור', ההברקה המתוחכמת של 'דה ז'ה וו', ו'ארתור – שני מחסנים – ג'קסון', ו'הקליניקה לוויכוחים', ו… שכחו מזה, אני פשוט אבחר אקראית את 'לטפס על המצוק הצפוני של רחוב אוקסברידג'".

מט סטון, "סאות' פארק":

"הפייבוריט שלי הוא המערכון שבו קליז ופיילין הם בחורים צרפתים שמדברים על כבשים מעופפות. כולו מתנהל בג'יבריש וכל הדבר הזה כל כך פאקינג פסיכי, כי הם בעצם לא אומרים כלום. הם עשו דברים כאלה כל הזמן, וזה משהו שקשה מאוד לעשות. ההומור שלהם הכי מטופש, דבילי ואבסורדי, אבל אתה תמיד מרגיש חכם כשאתה צופה, ולא שמעליבים אותך".

רועי בר נתן

"את המערכון ׳מזלג מלוכלך׳ הכיר לי גורי אלפי כשהיינו בצבא. התעוזה לסיים אותו, במקום בפאנץ׳, בפרודיה על תוכניות שמתעקשות לסיים בפאנץ׳ הייתה מהפכנית בעיניי".

ניב מג'ר

"המערכון האהוב עליי הוא ‘ The llama sketch'. הפרצוף המשוגע כל כך של קליז, השילוב של עובדות מעולם החי שכמובן תוך רגע מתחרפנות לגמרי, המוזיקה, ה'בחורה' בשמלה על קטנוע ותנועות הישבן של קליז שובים אותי כל פעם מחדש".

ירון ברובינסקי

"אני מת על מערכון הוויכוחים. מה שמצחיק בו זה הרפטטיביות. זה אחד מיסודות הנונסנס, וחוסר ההגיון הטוטאלי מצחיק אותי עד דמעות. אולי זה כי אני קצת אדיוט".