"הצליל" של שפת הסימנים

במחקר שנערך באוניברסיטת חיפה נמצא כי בדומה ל"ניגון" המיוחד שיש לשפות המדוברות, גם לשפות סימנים יש "צליל" ייחודי להן, ובדומה לשפות מדוברות, "צליל" זה משתנה בין שפה של קהילה אחת לשפה של קהילה אחרת. "העובדה שמצאנו שגם לשפות סימנים יש אינטונציה ייחודית מראה שוב ששפת סימנים דומה במאפיינים שלה לכל שפה אנושית אחרת. מתברר שאינטונאציה היא מרכיב חיוני בכל שפה אנושית", אומרת פרופ' ונדי סנדלר, שהובילה את המחקר.

אפשר לזהות שיחה בצרפתית, באיטלקית, בספרדית או בשורה ארוכה של שפות, בלי להבין אותן כלל, בזכות "הניגון" הייחודי שיש לכל שפה. באופן דומה, נוכל לזהות קטגוריות שונות בשפות שאנו לא מכירים, כגון משפט שאלה, משפט תשובה, ציווי ועוד. גם במקרה זה, אנחנו מסוגלים לכך בזכות האינטונציה הייחודית המצטרפת לקטגוריות אלה. לחוקרים אף ידוע כי תינוקות מבדילים בין השפה המדוברת סביבם לבין שפות זרות, הודות לאינטונציה – קצב הדיבור והעליות והירידות של הקול – שהוא אחד המרכיבים המהותיים בשפה הדבוּרה.

במחקר הנוכחי, שאותו ערכה עם הדוקטורנטיות סבטלנה דצ׳קובסקי וכריסטינה הילי, ביקשה פרופ' סנדלר, ראש המעבדה לחקר שפות הסימנים, ששנים ארוכות חוקרת את קווי הדמיון שבין שפות מדוברות לשפות הסימנים, לבחון אם גם לשפת הסימנים יש אינטונציה משלה. נוסף על כך, היא ביקשה לבחון לא רק אם יש דרך שבה דוברי שפת הסימנים מביעים את "הניגון" של שפתם, אלא אם יש הבדל בין האינטונציות של שפות סימנים שונות בדומה לשוני בין האינטונציה של שפות מדוברות שונות.

הבדלים בין השפות

לשם כך התבקשו דוברי שפת סימנים ישראלית ודוברי שפת סימנים אמריקאית – שהן שפות סימנים רחוקות מבחינה היסטורית ותרבותית – לסמן שורה של משפטים, שבהם תשובות לשאלות "כן/לא", משפטי שאלה, משפטי ציווי, משפטי זיקה, משפטי תנאי, ועוד.

מהממצאים מתברר שגם לשפת הסימנים יש "ניגון" משלה, המובע באמצעות הבעות פנים ותנודות של הראש. החוקרות מצאו שסדרה של הבעות ותנודות קבועות מצטרפות למילים המסומנות על ידי הידיים והן משתנות על פי מטרת המשפט. עוד מצאו החוקרות כי יש קטגוריות של המשפט שבהן האינטונציה של שפת הסימנים הישראלית והאמריקאית דומה – למשל שאלות "כן ולא" בשתי השפות מלוות בהרמת הגבות, העלאת העפעף והזזת הראש קדימה – אולם ישנן קטגוריות ששונות לחלוטין מבחינת האינטונציה שלהן. "ממצא זה מקביל לחלוטין לשפות המדוברות. במרבית השפות האינטונציה של משפטי שאלה דומה מאוד – עלייה של הקול בסוף השאלה – אולם בקטגוריות אחרות של המשפט יש 'ניגון' שונה לשפות השונות", אומרת סנדלר.

לדבריה, המחקר הנוכחי מספק הוכחה נוספת לכך שיש תכונות אוניברסליות בין שפות, אשר מגשרות על הבדלים משמעותיים בערוץ הפיזי שדרכו הן מועברות. "יש קהילות שונות ברחבי העולם, שבהן שפת הסימנים עדיין צומחת ומתפתחת מול עינינו. ההבנה שלנו שמדובר בשפה אנושית לכל דבר ועניין הופך אותן ל'מעבדות טבעיות' לחקר התפתחות השפה האנושית. כיוון שהיכולת לתקשר באמצעות שפה, בין שהיא שפת סימנים ובין שהיא שפה דבוּרה, היא אחד המאפיינים הייחודים לבני אנוש. ההבנה שלנו כיצד התפתחו התחביר, האינטונציה, ושאר מערכת הדקדוקית דרך חקר שפת סימנים יכולה לשפוך אור על שאלות הקשורות למהות הקוגניציה האנושית בכלל", מסכמת פרופ' סנדלר.