הרולינג סטונז עפים על עצמם ומלכלכים על כל השאר. ריאיון

מה עושה להקה שידועה בסיבובי ההופעות הבלתי נגמרים שלה ברחבי העולם גם כשחבריה כבר בני 70? פשוט מאוד: פותחת תערוכת ממורביליה ענקית שתסתובב גם היא ברחבי העולם, ואולי יום אחד – לא נעים לומר – תעשה זאת במקומם. "אקסהיביציוניזם: הרולינג סטונז" היא רטרוספקטיבה עשירה של מוצרים מההיסטוריה בת ששת העשורים של הלהקה, ויש בה לא פחות מ־500 פריטים מהארכיון, אלמנטים אינטראקטיביים ואפילו שחזור של הדירה המשותפת הראשונה שהאבנים חלקו בצ'לסי בתחילת הדרך. אחרי חמישה חודשים שבהם תוצג התערוכה בגלריית סאצ'י בלונדון, היא תמשיך לסיבוב עולמי של ארבע שנים שיבטיח שהרולינג סטונז – אלבום חדש או לא – לא ייעלמו בקרוב.

הרולינג סטונז (צילום: פיליפ טאונסנד)

לכבוד פתיחת התערוכה שוחחתי עם מיק ג'אגר בטלפון, יום אחרי שאשתו לשעבר ג'רי הול התחתנה עם חתיך אוסטרלי בשם רופרט. ג'אגר בדיוק שהה במלון בבוגוטה בירת קולומביה בשם בדוי משעמם להפליא ודיבר איתי מחדרו, תוך כדי צפייה מתוחה במשחק כדורגל. את קית' ריצ'רדס, לעומת זאת, ראיינתי פנים אל פנים במסעדה של מלון לונדוני. באזור המעשנים, כמובן. הדבר הטוב ביותר בפגישה הייתה התגלית שריצ'רדס מאמץ קול של מאפיונר איטלקי בכל פעם שהוא מספר בדיחה. השעה הייתה חמש אחר הצהריים, מולו נחה מאפרה ובידו כוס גבוהה של וודקה טוניק. הוא היה במצב רוח טוב.

קית', עד כמה היית מעורב בתערוכה?

"כל מה שאני יודע זה שלקחו לי חצי מהמלתחה! לעזאזל, אני עדיין לובש את הדברים האלה. מבחינתי זו לא היסטוריה – אלו הבגדים שלי. אבל אני אשיג עוד. בטח אקח מאשתי, רוב הבגדים שלי מגיעים ממנה".

אתם נוהגים להחליף בגדים?

"כן. הייתי עושה את זה עם אניטה (פלנברג, האקסית של ריצ'רדס – א"ק) ואני עושה את זה גם עם פאטי (הנסן, אשתו הנוכחית – א"ק). אני מחליף בגדים אפילו עם הבנות שלי, למרות שבימינו פחות. עכשיו הן פשוט לוקחות אותם".

אם חסרים לך בגדים, אני בטוח שלמיק יש כמה אוברלים ישנים שאתה יכול לשאול.

"אני לא לובש תחפושות, אני מעדיף להיות עירום. מיק ואני אף פעם לא חלקנו בגדים, למרות שהייתה תקופה בשנות ה־70 שלכולנו היו ז'קטים דומים וזה לא ממש שינה מה של מי. אה, חוץ מפעם אחת שנתפסתי עם אסיד בכיס של אחד מהז'קטים ויכולתי לומר 'היי, זה לא האסיד שלי!'".

תודה על הריאיון, אגב. בטח נמאס לך שאנשים שואלים אותך כל הזמן את אותן השאלות. איך כתבת את "Satisfaction", למשל.

"כתבתי אותו במיטה. הייתי במקרה לבד במיטה לילה אחד והלכתי לישון עם הגיטרה ואחד מהטייפים המקליטים האלה, ו…"

אוקיי, סליחה. בוא ננסה שאלה אחרת. תמיד כתבתם את השירים שלכם בעצמכם, אז אתה חושב שזה משוגע שאמנים גדולים כמו אדל וריהאנה משתמשים בכל כך הרבה כותבים אחרים?

"טוב, הן לא בדיוק יכולות לסמוך על עצמן, לא?".

אוקיי, זה הוגן. מה אתה חושב על המוזיקה בימינו?

"היא הולכת במעגלים. אנחנו באמצע תקופה שנשלטת על ידי שואוביז, 'אקס פקטור' וכל השיט התחרותי הזה. זה רק בשביל אנשים שרוצים להתפרסם. אז אם תהילה זה מה שהם רוצים שיהיה בהצלחה. כדאי שהם ילמדו איך לחיות איתה".

בתערוכה יהיה חדר שלם שהוא שחזור של הדירה הראשונה שלכם. איך הייתם בתור שותפים?

"זו לא הייתה דירה, זו הייתה חורבה!".

איך השגתם כסף ואוכל?

"היינו גונבים! וגם היינו הולכים למסיבות, אוספים את כל בקבוקי הבירה ומחזירים אותם בשביל הפיקדון. אם הייתה מסיבה גדולה היינו יכולים לצאת משם עם חמש ליש"ט. זה היה מקור ההכנסה העיקרי שלנו".

ואיך הייתה ההיגיינה שלכם?

"בריאן ומיק היו שולחים את הכביסה לאימא שלי. היה לנו עוד שותף שנהג ללבוש את התחתונים שלו על הראש".

אני מניח שזו דרך לגיטימית לשמור על המכנסיים שלך נקיים. אני לא יכול לדמיין את מיק חי בזוהמה הזאת.

"אה, הוא מסוגל להיות מטונף לא פחות מאיתנו! אבל באמת לא ראיתי אותו מטונף כבר די הרבה שנים".

אקסהיביציוניזם: הרולינג סטונז

בלוז בלי הפסקה

באמת עברו שנים מאז שמיק ג'אגר היה מטונף. ב־2003 ריצ'רדס זעם כאשר ג'אגר קיבל תואר אבירות ממלכת אנגליה. "זו לא המהות של הסטונז", הוא אמר אז. ג'אגר, שכבר התרגל לכך שהחבר הוותיק שלו מסרב להתבגר, אמר אז שהוא חושב שעמוק בפנים ריצ'רדס גם רוצה שמישהו יניח חרב על הכתף שלו. "זה כמו גלידה", אמר, "מישהו אחד מקבל וכל השאר רוצים גם".

מיק, איך חווית את התהליך של אצירת התערוכה?

"מן הסתם זה היה מאוד אישי עבורי, אבל אתה חייב להפריד את עצמך מכל זה ולחשוב על החוויה עבור אנשים אחרים. כלומר, זה לא בשביל הכיף שלי! אבל אל תבין אותי לא נכון, זה היה די כיף".

התערטלות היא קונספט שקצת קשה להבין ממנו איך התערוכה נראית. למה היית משווה אותה?

"אין כל כך למה להשוות. אולי לתערוכה של אלכסנדר מקווין או לתערוכה של אבבא בסטוקהולם, למרות שאבבא והרולינגסטונז די שונים".

היה לכם ברור איך אתם רוצים שהתערוכה תיראה?

"כן, כשהתחלנו לדבר עליה לפני חמש שנים, אמרנו שאנחנו רוצים שהיא תהיה בחלל גדול כדי שיהיה מקום לחפצים מההופעות שלנו. חשבנו לעשות את זה באיזה האנגר, אבל היחידים שמצאנו היו מחוץ לעיר. מה שהיה לי הכי חשוב הוא שזו לא תהיה תערוכה על מסכים. אנשים חיים כל כך הרבה מהחיים שלהם מול מסכים, שאם הם לא יראו מסך לשנייה אחת, הם יחשבו שהם לא חיים".

למה אפשר לצפות מהתערוכה?

"היא ההפך מתערוכה מוסדית, במובן מסוים, כי היא מאוד אמיתית. היא תהיה לא צפויה, יש בה טוויסטים מעניינים. חדר הכניסה הוא ציר זמן של ההיסטוריה של הלהקה, יש גם אולפן הקלטות ואת השחזור של הדירה הראשונה שלנו. מהכניסה הנקייה, אנשים ייכנסו פתאום לחדר מוזנח ומלוכלך".

מה הייתה הדינמיקה ביניכם בימים האלה?

"ובכן, לא השתמשנו במילים כמו 'דינמיקה', לפחות לא במובן הזה, אוליבר! האמת היא שאני לא ממש זוכר. אני זוכר שבריאן וקית' היו נמצאים שם כל היום, בזמן שאני הייתי יוצא ללימודים. זו בהחלט הייתה תקופה שעבדנו קשה, למדנו בלוז בלי הפסקה, כל הלילה. גמענו בלוז. זה בהחלט היה חלק חשוב בהתהוות של הלהקה".

בימינו כמעט בלתי אפשרי עבור להקה לגור ולהתקיים בעיר. אתה מודע לכמה מזל היה לכם?

"פשוט חיינו חיים סטודנטיאליים. היו הרבה אנשים שחיו ככה אז, לא חשבנו על עצמנו כבני מזל באופן מיוחד. בקושי היה לנו כסף. ההורים שלנו היו נותנים לנו קצת, נגיד אם היינו מבזבזים יותר מדי בפאב ולא נשאר לנו מספיק כסף לאוכל".

כשדיברתי עם קית', הוא התלונן שכמעט כל המלתחה שלו נלקחה ממנו עבור התערוכה.

"כן, זה נשמע כמו סיפור של קית'. האמת שלילדים שלי יש המון בגדים שהם לקחו ממני, אז רוב הבגדים שלי בתערוכה הם כאלה שאספתי מהבנות שלי, הן אלה שלבשו אותם כל הזמן הזה".

הפוסטר שמקדם את התערוכה אושר בכל העולם, אבל לא בתחבורה הציבורית של לונדון בטענה שהוא גס מדי. אתה מופתע מכמה שהעיר הזאת עדיין שמרנית?

"אני ממש לא התכוונתי שהפוסטר יהיה חצוף! זה משונה שאנשים עדיין פוסלים פוסטרים של הרולינג סטונז ברכבת התחתית".

יש לך עדיין את החשק להיות אנטי ממסדי אחרי כל השנים האלה?

"אף פעם לא היה לי חשק מיוחד לזה ואף פעם לא באמת עניין אותי להיות אנטי ממסדי! אז התשובה היא לא".

על קצה המפרט: טעימה קטנה ממאות הפריטים המוצגים בתערוכה

הג'קטים שלבש מיק ג׳אגר בסיבוב ההופעות בארצות הברית ב־1972, שנתפרו עבורו על ידי המעצב אוסי קלארק. אין לנו מושג אם הוא לבש משהו מתחת:

הג'קטים שלבש מיק ג׳אגר בסיבוב ההופעות בארצות הברית ב־1972 (צילום: יח"צ)

הג'קטים שלבש מיק ג׳אגר בסיבוב ההופעות בארצות הברית ב־1972 (צילום: יח"צ)

גיבסון לס פול שחורה של קית׳ ריצ׳ארדס, שעליה קשקש אחרי שעלה על טריפ אסיד בעקבות שעמום:

גיבסון לס פול שחורה של קית׳ ריצ׳ארדס (צילום: (יח"צ)

"אקסהיביציוניזם: הרולינג סטונז", גלריית סאצ'י בלונדון, 5.4 ־4.9