מה הראש: ראובן לדיאנסקי נלחם על תל אביב חילונית וירוקה

המירוץ לראשות עיריית תל אביב-יפו מתחמם לאיטו, ובמהלך החודשים הנותרים נארח את המועמדים לראשות העיר – שישה בסך הכל כרגע – לסדרה של שאלונים זהים בתחומי התרבות, העירוניות, המדיניות והחזון שהם שואפים להציג למצביעים בכרך הגדול. השאלון הראשון שאיתו אנחנו יוצאים לדרך עוסק ביחסם של המועמדים לתל אביביות עצמה: מה הם אוהבים פה ומה פחות, איפה הם מבלים, מה חסר להם בעיר וכמובן, מה הכי תל אביבי ביניהם. ראובן לדיאנסקי, ראש רשימת "חי – חילונים ירוקים", חבר מועצת העיר מזה 15 שנה וסגן ראש העיר לשעבר, רץ לראשונה לראשות העיר. זאת תל אביב שלו.

מהו הדבר שאתה הכי רוצה לשנות בתל אביב?
"בשנים האחרונות העיר המדהימה שלנו הופקרה ואני מדבר בעיקר על המרחב הציבורי. היא איננה מנוהלת והבלגן חוגג. העירייה בעצם איבדה שליטה על המרחב הציבורי. גורמים שונים משתלטים עליו ועושים בו כשלהם והכל תוך פגיעה באיכות החיים שלנו התושבים והתושבות. המרחב הציבורי מופקר לגופים משיחיים, לגרעינים תורניים ולקיצוניים שמקבלים רוח גבית מסמוטריץ', בן-גביר, אבי מעוז והפוליטיקאים החרדים. הם הגבירו את פעילותם בעיר ואנחנו רואים הרבה יותר הדתה, כפייה דתית, אירועים בהפרדה בין גברים לנשים, פעילות דתית בקרב קטינים בשכונות חילוניות ועוד.
העיר מופקרת לנת"ע וליזמי נדל"ן. ת"א-יפו הפכה לאתר בנייה אחד גדול. עבודות הרכבת הקלה נעשות באיטיות רבה תוך כדי גרימת מפגעים קשים, רעש ולכלוך. מתקיימות עבודות תשתית רבות, שחלקן מיותרות בעת הזו, ומאות עבודות בנייה פרטיות מצד יזמי נדל"ן מייצרות מטרדים קשים. עומסי העבודות הבלתי הגיוניות, שמתקיימות באותו זמן ברחבי העיר לא מנוהלות, לא מפוקחות ולא מסונכרנות. דבר שגורם לפגיעה קשה באיכות החיים של התושבים ובהתנהלות בעיר.
העיר מופקרת מבחינת תחבורתית. ישנן בעיות תחבורה ומגבלות תנועה קשות בכל העיר. הנהיגה הפראית והמסוכנת של חלק מהמשתמשים בקורקינטים החשמליים מסכנת את שלומם ואף את חייהם של הולכי רגל מכל הגילאים אך בעיקר קשישים. חוסר היכולת של העירייה לפקח, להגדיל את מספר המצלמות ולעבוד מול הרגולטור – משרד התחבורה כדי שיהיו לוחיות זיהוי לקורקינטים החשמליים ועל מנת להגביל פיזית את היכולת של אותם כלים להגיע למהירות גבוהה הם תעודת עניות מהדהדת. מצוקת החנייה של התושבים זועקת לשמיים ופתרונות אמיתיים של תחבורה ציבורית יעילה, נגישה וירוקה, שתפעל שבעה ימים בשבוע ותביא לצמצום השימוש ברכב הפרטי – לא קיימים".

אין יותר תל אביב מזה. שוק הכרמל (צילום: דין אהרוני רולנד)

מהו הדבר שאסור לשנות בתל אביב?
"האופי הליברלי של העיר, התחושה הזו שקיימת אפילו באוויר התל אביבי של הרגשה של ביטחון והכלה, לא משנה מהו גילך, מגדרך, נטיות המין שלך, איך את/ה נראה/ית, במה עוסק – לכולם יש מקום בעיר שלנו כאן. ללא הבדל דת, גזע ומין! שיש לנו ממשלה חשוכה וקיצונית שמובילה הפיכה משטרית שתפגע אנושות בערכי הדמוקרטיה ואף עלולה להביא אותנו לדיקטטורה ולמדינת הלכה – זה לא מובן מאליו שתל אביב תישאר כך! מי שיעמוד בראש העיר – ואני פועל כדי שזה יהיה אני – צריך שיהיה לו מספיק נחישות, אומץ וניסיון על מנת להתמודד עם כל הגורמים שמאיימים על ציביון חיינו. לצערי, במקרים רבים, העירייה בראשות חולדאי משתפת פעולה עם אותם גורמים ותומכת בהם. אצלי זה לא יקרה! תהיה לי אפס סובלנות בכל הקשור לניסיונות לשנות את החיים החילונים והליברליים בתל אביב-יפו וכן לפגוע בשיוויון, בזכויות אדם, במיעוטים, בנשים, בלהט"בים ובחופש של כל אחד ואחת לחיות על פי דרכו/ה בתל אביב-יפו".

מה הכי תל אביבי בעיניך?
"האפשרות לקנות, לצרוך, לרקוד, לאכול 24/7. זה לא קיים כמעט בשום מקום בעולם. לא משנה אם נתקעת בלי מלח או בלי תרופה, אם בא לך לאכול או לצאת עם בת/בן הזוג. דבר נוסף הוא כמובן חוף הים, נכס טבע עירוני, עם 13 חופים מוכרזים אליהם באים כ-150 אלף מבקרים בכל סופ"ש בעונת הרחצה".

מהו הזיכרון הראשון שלך מתל אביב?
"עליתי לארץ בגיל 10 מברזיל. הדבר שהכי הרשים אותי כילד היה שוק הכרמל. מספר שבועות אחרי שעליתי לישראל נסעתי באוטובוס עם סבא שלי לשוק וזה היה מרהיב – השפע, הצבעים, הריחות. זהו בהחלט הזיכרון הראשון שלי מתל אביב".

איזו שכונה אתה הכי אוהב בתל אביב ומדוע?
"זה כמו לשאול הורה איזה ילד או ילדה אתה הכי אוהב. תל אביב היא עיר מגוונת עם שכונות ואיזורים שלכל אחד יש את הייחודיות שלו. אזכיר שתי שכונות מיוחדות עבורי. מעוז אביב, בה גדלתי. שכונה ירוקה עם המון עצים וצמחייה. חיי קהילה מקסימים שיש כאלו שאף מכנים אותה 'קיבוץ'. אציין גם את כרם התימנים המופלאה של שנות ה-80. הצבעים, המוזיקה, האותנטיות, המאכלים והאנשים. כמי ששיחק בנעוריו בקבוצת הכדורגל שמשון ת"א (הקבוצה מהכרם), ביליתי בשכונת כרם התימנים לא מעט".

אין יותר תל אביב מזה. שבוע הספר בשרונה (צילום: רונן טופלברג)

מהו הפרויקט העירוני (בביצוע העירייה) האהוב עליך?
"אחד הפרויקטים הכי אהובים עלי הוא פרויקט שרונה. במסגרתו הצליחו לשמור על המבנים העתיקים ואף להעביר את חלקם פיזית במבצע הנדסי מורכב. מדובר בפרויקט ששימר חלק מההיסטוריה של העיר, דאג לשימור פיזי של המבנים הטמפלרים, יצר מתחם קניות, בילוי, אוכל ואומנות והכל בתוך סביבה ירוקה עם הרבה צמחייה ועצים".

מהו מוסד התרבות האהוב עליך בתל אביב?
"הכי אהובים עליי הם מוזיאון תל אביב, תיאטרון הבימה, אצטדיון בלומפילד אבל המיוחד מכולם, שם נחשפתי בצעירותי למוזיקה הישראלית, לבידור, לסטנדאפ ולמופעים מגוונים הוא מועדון "צוותא" הנהדר".

איפה אתה אוהב לבלות בתל אביב?
"אני מאוד אוהב את חוף הים (המקום הקבוע שלי מילדות הוא חוף הצוק). אוהב לטייל בשדרות המרכזיות של העיר (ח"ן, רוטשילד ובן גוריון), אוהב מאוד את איזור שוק הפשפשים והשוק היווני ביפו ואוהב לאכול במסעדות המעולות של תל אביב-יפו".

אין יותר תל אביב מזה. שדרות רוטשילד (צילום: אילן ספירא)

מה חסר לך אישית בתל אביב?
"אישית חסר לי בתל אביב מועדון של מוזיקת סמבה ובוסה נובה איכותיים. אבל ציבורית, כדי שתל אביב תהיה באמת עיר עולם ואנחנו נוכל לשפר באופן דרמטי את איכות החיים שלנו, אני רוצה להביא למימוש משמעותי ולשדרוג התוכנית להתמודדות עם משבר האקלים שהובלתי בעירייה, להוביל להקמת חברה עירונית לתחבורה ציבורית שתפעל 7 ימים בשבוע ולהוביל להקמת חברה עירונית שתבנה דיור לשכירות ארוכת טווח במחירים שפויים".

מהי עמדתך לגבי מחאת קפלן?
"מדובר במאבק על העתיד שלנו ושל הילדים שלנו. מלחמה על הבית. אם לא היתה כזו נחישות כבר מזמן היתה הממשלה החשוכה מבטלת את עילת הסבירות, משתלטת על הועדה למינוי שופטים, על בית המשפט עצמו, ודואגת למינויי מקורבים כיועצים משפטיים של השרים. כך שהלכה למעשה ישראל היתה מפסיקה להיות מדינה דמוקרטית והמעבר לדיקטטורה ולמדינת הלכה היה מתרחש הלכה למעשה. אני קורא לכל מי שאוהב את המדינה ורוצה בטובתה, כל מי שחשוב לו העתיד שלנו בה, כל מי שמאמין בחיים ליברליים, נאורים, מודרניים, מתקדמים, צאו לרחובות, הרימו את השלט, השמיעו את קולכם – והצטרפו למחאה בקפלן ובכל מוקד אחר ברחבי הארץ".