תל אביב הפסידה: הדרמה של התחנה המרכזית רק מתחילה
ההכרזה על פינוי האוטובוסים מהתחנה המרכזית יצרה את האשליה שהתחנה כולה הולכת להיהרס לטובת פארק דמיוני או מבני מגורים. בפועל זה עשוי להוביל דווקא להזנחת המבנה ולהוות עוד אירוע ברצף ההתרחשויות שמפרקות את מרקם החיים העדין בדרום תל אביב // טור דעה
המקום שמוכר לציבור כ"התחנה המרכזית החדשה בתל אביב" הוא לא מקום אחד. למעשה יש לו כמה שמות, כמו "קניון תל אביב (שמו הרשמי) ו"הפיל הלבן" (כינוי שדבק בו במשך השנים שבהן עמד נטוש). הוא לא ממש בתל אביב מכיוון שהוא נבנה בשטח המונציפלי ההיסטורי של יפו, והוא בטח לא מרכזי. הוא גם לא בדיוק מקום. יותר מדוייק להגדיר את התחנה המרכזית החדשה בתל אביב כאירוע מתמשך במרחב העירוני של דרום תל אביב, ואולי אפילו רצף אירועים שבמהלכם מקטע שלם משכונת נווה שאנן נגדע לטובת שלושה מבנים עצומים שהוקמו בכמה שלבים, לאורך שלושה וחצי עשורים, במה שהפך למגה סטרוקטורה אחת.
לא רק הבנייה התרחשה בכמה שלבים, גם השימוש בה מעולם לא היה רציף. התחנה לא מתפקדת כמבנה אחד, פיזית וארגונית, במובן שתחת הגג של ׳מבנה העל׳, כפי שהוגדר בעת בנייתו, מתקיימים גם היום רצפים של אירועים ושימושים שאינם קשורים בהכרח אחד לשני ורובם אינם קשורים כלל, שאיגודם הנרטיבי לכדי מערכת אחת הופך את המקום ל׳התרחשות-על׳ כאוטית ומסובכת שקשה להפריד בין חלקיה. חוסר ההגיון שלה הוא מרכיב מהותי בדי.אן.איי של המקום כולו ובקבלת ההחלטות בנוגע אליו מאז שהוקם.
מאבק התושבים נגד בניית התחנה החל קרוב מאד למועד תחילת בנייתה בשנות השישים המאוחרות. הוא נמשך בעקביות לאורך השנים על אף חילופי האוכלוסיה התכופים בשכונות מסביב, ובהנהגה של תושבות ותושבים שלא אמרו נואש. זהו מאבק של תושבים על ביתם. ותיקי נווה שאנן ושפירא ראו לנגד עיניהם איך מרחב המחייה העירוני שלהם הולך ונהרס בעקבות בניית התחנה ומאוחר יותר בעקבות ההזנחה שפעילות התחנה הביאה איתה. מעבר לאלו, הופיעו בעיות מהותיות יותר כמו זיהום אוויר חמור שהעלה את רמת התחלואה בנווה שאנן והסביבה לרמות מדאיגות עבור כל מי שחי באזור. מאבק התושבים בא לשים לתופעות הללו סוף.
ההתמקדות באלמנטים הבעייתיים של התחנה, מהלך בנייתה וההיסטוריה של המרחב בו היא ממוקמת בדרום העיר מפספסת עניין עיקרי נוסף, שכפי הנראה הופך את התחנה המרכזית החדשה למבנה מעורר האימה במוחו של הציבור: החוויה הפיזית של ההימצאות בו. כל מי שאי פעם הגיעו לתחנה מכירים את תחושת חוסר ההתמצאות, הפינות האפלות שלא היתה כל כוונה להתקל בהן והרצון העז למצוא את הדרך המהירה ביותר החוצה.
בזמן שניסיתם לצאת ובתוך הכאוס שנוצר בתחנה, יש קבוצות רבות של מיעוטים שדווקא מצאו בה מקלט: קהילת המהגרים מהפיליפינים שפתחו בה מרכז מסחרי וכלכלי משגשג, מועדונים וכנסיות. הקומות התחתונות והאפלות משמשות כאתר קרוזינג. קבוצה גדולה של אנשי קרקס וג'אגלינג מתכנסים מכל הארץ כדי להתאמן יחד ברחבה של קומה 4. תוכלו למצוא בתחנה סצינה שלמה של חנויות ספרים משומשים ברוסית, מסעדות נפאליות ואתריתראיות, מוזיאון לשפת היידיש, את תיאטרון הפרינג' "קרוב ואת במת מיצג לפרפורמנס. יש בתחנה גני ילדים למהגרים, מרפאה לפליטים וגם את מועדון הבלוק. חלק מדמויות המפתח בסצינת ההיפ-הופ הישראלי צמחו בחנות של Mad Man שפעלה בה עד לפני כמה שנים. בין כל אלו פזורים בעלי החנויות, אמניות ואמנים ששוכרים סטודיו לאמנות וכמובן אלפי נוסעות ונוסעים שמנסים להגיע לאוטובוס שלהם בזמן.
לפני שבוע הודיעו שרת התחבורה מרב מיכאלי וראש עיריית תל אביב רון חולדאי הודיעו על פינוי האוטובוסים מהתחנה, בצעד דרמטי שמסמן כביכול את סוף המאבק ארוך השנים נגד פעילות התחנה המרכזית החדשה. מערכת טיים אאוט פרסמה ידיעה תחת הכותרת "תל אביב ניצחה", בה נכתב שהתחנה תפונה עד שנת 2023. מכיוון שהתחנה היא מקום כל כך מתעתע, כדאי לבחון את ההצהרה הזאת מקרוב ולראות מה ממנה מציאותי, וחשוב יותר לראות אם אכן "תל אביב ניצחה".
החוויה הפיזית היא הסיבה שמבדילה את המאבק בתחנה המרכזית ממאבקים אחרים של מוקדי זיהום אוויר ותיקים כמו בתי הזיקוק או הכור הגרעיני בדימונה, ומכיוון שלרבות ורבים כל כך יצא ללכת לאיבוד בתחנה, יש למאבק צד ציבורי שבו לכל מי שעבר אי פעם במקום יש דעה (כלומר לרוב החברה הישראלית). באותו הזמן ההתלהבות מרעיון פינוי האוטובוסים מסיטה את הדיון מהמורכבות של המקום ובעיקר מפיצה את האשליה שהתחנה כולה הולכת להיהרס לטובת פארק דמיוני או מבני מגורים. מעבר לכך שמדובר על מבצע הנדסי יקר וכמעט בלתי אפשרי, אף אחד לא מתכנן לסגור את התחנה לחלוטין או להרוס את המבנה בטווח הזמן הקרוב.
בטווח הארוך, סביר שגם אלו ששמחים היום על פינוי האוטובוסים יגלו שהמאבק לא תם, הוא רק לובש צורה חדשה. אמנם חברות האוטובוסים הן הגורמות לזיהום אבל הן גם מי שמחזיקים את התחנה בחיים מבחינה כלכלית. שכר הדירה הגבוה ביותר מגיע מהן וכשהן יתפנו, מי ישלם עבור תחזוקת מבנה עם חלל פנימי גדול יותר משל מגדלי עזריאלי? הרי זהו מבנה פרטי ולשרת התחבורה וראש עיריית תל אביב-יפו אין שום כוונה, רצון או תקציב לטפל בתחזוקה שלו. חברת נצבא, הבעלים הנוכחיים של הבניין, כבר הוכיחה בעבר שאין לה מחוייבות כלפי הנכסים שלה אם אין מי שישלם על התחזוקה. מספיק להסתכל על מבנה התחנה המרכזית הנטוש בבעלות נצבא בבת גלים בחיפה, כדי להבין לאן יכולה התחנה בתל אביב להתדרדר ברגע שהאוטובוסים יפסיקו לצאת ממנה.
פינוי האוטובוסים ללא תוכנית כוללת לסגירת התחנה ופיצוי בעלי העסקים, טיפול בסביבתה ופתרון לקהילות השונות שמוצאות בה מקום יחיד מסוגו, מסמן עוד אירוע ברצף ההתרחשויות שמפרקות את מרקם החיים העדין בדרום תל אביב פעם אחר פעם. עבור קהילות גדולות שכוללות כמה עשרות אלפי אנשים מהשוליים של החברה הישראלית לא מדובר בהכרח בניצחון. תל אביב שלהם הפסידה.